הקדוש-ברוך-הוא מנסה בכל דרך לאפשר לנו להיות עם משכן ובית-מקדש – וכך גם כעת הוא ממתין לרגע שנהיה ראויים ומיד יגאלנו ויוריד לנו משמים את בית-המקדש.
פרשת פקודי פותחת במילים: "אלה פקודי המשכן משכן העדות". המילה משכן מופיעה פעמיים – רמז לשני בתי-המקדש, שכביכול נלקחו מאתנו כמשכון – בעוונותינו, ויושבו לנו בגאולה השלמה – בבניין בית-המקדש השלישי.
לפי פירוש זה, נגזר השם 'משכן' מהמונח 'משכון'. כשאדם לווה כסף הוא עשוי להפקיד בידי המלווה משכון, עד להשבת ההלוואה. כך גם כאן: עוונותינו גרמו לכך שהתנתקנו וכביכול לקחנו את עצמנו מהקדוש-ברוך-הוא, ובתמורה לכך נלקחו מאתנו בתי-המקדש כמשכון – עד שנשיב את עצמנו לקדוש-ברוך-הוא ונזכה לקבל בחזרה את בית-המקדש – בגאולה השלמה.
השם 'משכן' הוא גם מלשון שכינה. זהו המקום בו בחר הקדוש-ברוך-הוא לשכן את שכינתו. מכל מקום, בחרו חז"ל לפרש את כפל הלשון "משכן משכן" במשמעות של משכון ולא של שכינה, משום שמשמעות זו מבטאת במיוחד את אהבת הקדוש-ברוך-הוא אלינו. היא רומזת לכך שבדומה למשכון, שמור לנו בשמים בית-המקדש שלם, מוכן לרגע שנהיה ראויים לקבל אותו.
גם הפעם הראשונה שאושרה לנו בניית המשכן (במדבר), הייתה למרות שכבר חטאנו קודם לכן בעגל. בדומה לכך – בזמן שבית-המקדש היה בנוי בירושלים ובני-ישראל חטאו, התמהמה הקדוש-ברוך-הוא ולא מיהר להחריב ולקחתו מאתנו.
הקדוש-ברוך-הוא מנסה בכל דרך לאפשר לנו להיות עם משכן ובית-מקדש – וכך גם כעת הוא ממתין לרגע שנהיה ראויים ומיד יגאלנו ויוריד לנו משמים את בית-המקדש.
(ליקוטי שיחות כרך יא עמוד 175)