בעליה הראשונה אנו קוראים על שנת השבת הידועה כשנת השמיטה, וכן על שנת היובל המופיעה פעם בחמישים שנה. בשנת השמיטה אנו מצווים שלא לעבוד בשדה, לא לזרוע, לא לקצור ולא לעבד. התורה מפרטת דינים רבים מה מותר ומה אסור לעשות עם הפירות שגדלים בשנה זו. כל דיני השמיטה חלים רק על ארץ ישראל, אך בכל העולם יש להיזהר שלא לאכול מפירות שגדלו בארץ באותה שנה באם לא נשמרו דיני השמיטה.
לאחר שבע מחזורים של שמיטה מופיעה שנת היובל, אותה מקדשים בתקיעת שופר ביום כיפור. בשנת היובל משתחררים כל העבדים והקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים.
העליה השניה ממשיכה באזהרה שלא להונות ולשקר במשא ומתן.
בעליה השלישית מבטיחה התורה שבאם נשמור את החוקים והמשפטים, תהיה הארץ בטוחה ושלווה.
התורה ממשיכה בהבטחות שבאם נשמור את המצווות נשכון בארץ בביטחה. התורה מבטיחה שבאם נשמור את מצוות השמיטה, הארץ תוציא מספיק תבואה גם לשנה זו ולשנה שאחריה.
בעליה הרביעית התורה ממשיכה בפירוט דינים בקשר למכירת קרקע לפני שנת היובל. אדם לא אמור למכור את קרקעותיו אלא אם כן הינו עני. ובאם חזר מזלו והתהפך הגלגל, עליו לקנות בחזרה את הקרקע
בעליה החמישית ממשיכה התורה בדינים הקשורים למכירת קרקעות ובתים בקשר לשנת היובל. התורה נותנת אפשרות לגאולת בית לאחר הקניה עד לשנה אחר הקניה, אך לאחר מכן פג תוקפה של זכות זו, למעט בערי הלויים, בהן ניתן לגאול את הבית בכל עת.
כעת פונה התורה לנושא העזרה לזולת, ובין היתר אוסרת עלינו התורה לתת הלוואה ליהודי בריבית, או לקחת הלוואה בריבית
בעליה השישית אנו מצווים על דיני עבד עברי, אשר גם באם יהודי מכר את עצמו בגלל הנסיבות, אסור לנו להתנהג אליו כעבד, אלא חובה להתנהג בכבוד, והוא אף משתחרר בשנת היובל.
לאחר מכן מצווה אותנו התורה שלא לעשות פסל עבודה זרה.
