העבודה האישית להגשמת הרצון הזה, יכולה להיות מושלמת, אבל שכינה לא תשרה עדיין. השכנת השכינה בפועל, תתאפשר, כמו בסיפור הפרשה, ע"י ברכתו וכוחו של הצדיק, נשיא הדור
בפרשת פקודי מספרת התורה על הקמת המשכן.
דרמה מיוחדת ליוותה את הכנת המשכן. בנ"י נקראו ונתנו תרומתם בנדיבות רבה. האומנים יצרו את כל החלקים בכשרון אלוקי, במלאכת מחשבת ובעמל רב. והנה כשתמה ההכנה, עמדו המומחים בפני בעיה לא צפויה: הם לא הצליחו להקים את המשכן ולהציבו!
מה עושים? - "ויביאו את המשכן אל משה". משה ברכם: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו".
רש"י, המפרש הידוע ממשיך לפי המדרש:
"אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו ע"י אדם?
אמר לו, עסוק אתה בידך, נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו".
גם אחרי שבנ"י נתנו נדבתם, ואחרי ש"חכמי הלב" סיימו עבודתם, עדיין לא הצליחו להקים את המשכן, אלא היו צריכים להביאו למשה והוא בכוח האלוקים הצליח להקימו.
כל אחד בונה בלבבו משכן לה', ושואף, שתשרה שכינה במשכן הזה.
העבודה האישית להגשמת הרצון הזה, יכולה להיות מושלמת, אבל שכינה לא תשרה עדיין. השכנת השכינה בפועל, תתאפשר, כמו בסיפור הפרשה, ע"י ברכתו וכוחו של הצדיק, נשיא הדור, שמכונה בזוהר - "אתפשטותא דמשה שבכל דרא" (התפשטות נשמת משה, שבכל דור).
יהודי צריך להיות קשור בעבודה הרוחנית שלו עם הצדיק, כדי לקבל כוחות ולהביא את המשכן אשר בלבבו לשלמות.