כל חרחורי המחלוקת הן תוצאה של ראית האגו בו עומד האדם ומאוויו ברום המערכת ובמרכזה, כאשר המטרות העיקריות נידחות לשוליים
עת ביכורים הוא עידן של בגרות נפשית ושל עת בשלות כשאופיו הקשוח והנוקשה של האדם מתרכך... נעשה גמיש יותר ומסוגל להתמזג... קורות-החיים על נסיונותיהם הם שבוקעים חרכים בלב הסלע של האדם ודרכיהם נמשכות הארות בבחינה של פתילי הציצית ואז יכול האדם להציץ (ציצית) מבעד לחרכים ולראות...
העם בצאתו ממיצריו (ממצרים) סובב את המדבר הגדול והנורא ונסיונות הדרך הובילוהו לים סוף... לדרגה הסופית והעמוקה ביותר שבחכמה, משם הובילה הדרך לארץ כנען.. זוהי הבגרות הנפשית בשלב השלמות של בשלותה והיא היכולת להיכנע מתוך גמישות ורגשות התעלות והתנשאות...
אין זו כניעה וויתור על מטרות אך זוהי כניעה וויתור על רהב ויוהרה וכבוד מדומה שהאדם להוט אחריו כ"כ...
אך יש אשר בשל צעד פזיז מידי ומהיר בשלב שאינו מתקדם, עשוי האדם לפרוץ את הדרך ולתת לכעס הזועם שלו להתפרק בנסיונות של מחדלי נפש, לכבוש ולהשתלט, ואולם ה' לא נחם דרך ארץ פלישתים... המבוא המפולש הזה היא קריאה של התפרצות לרגש וסיסמא לשחרורו ללא כלי אחיזה ושעה שהוא אינו בולם אותו בינות לקירות לבבו, והוא אינו יודע מעצורים, ממשיך הוא עימו גבורות ודינים, אך בעוד טרם ההתפרצות, שעה שהרגש עדיין נתון ברסן של המוח, הוא עשוי בשל גדלות המוחין להמשיך לקרבו קמעה ממידה של חסד, ושעה שהרוך הזה נמהל בקצף שלו, עשוי הרוגז הזה להתמתן ולההפך למידה של רחמים וחמלה ולמנוע הרס וחורבן אימים. (תורה אור – בשלח)
בישול גדי בחלב אימו – יניקת החיצוניים
זוהי הסיבה שמצוות: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה'..." (משפטים כ"ג י"ט) היא הקידומת והפתיחה לאיסור: "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שם) המושג "אימו" הוא סמל לשכינה הקדושה שהיא האם הממשיכה שפע וחיות לעולם, (גם לקליפה בצידה השמאלי) ו"הגדי" היונק הוא סמל ליניקת החיצוניים.
הבישול הזה מעביר השפעה הדדית מהשכינה לקליפה ומהקליפה לשכינה ממש כמו שבישול שני מוצרים באותו קדרה מושך את הטעם של האחד למשנהו.
בשעה של בישול החלב בבשר הגדי, הופך החלב הלבן הזך והטהור, שהוא סוד השכינה הקדושה לדם שחור, סמל של גבורות ודינים והדבר מתבטא אף בהמשכיותם של הדברים בפסוק הבא לאחר אות הפ' (של פרשה פתוחה) ב"הנה אנוכי שולח מלאך ... השמר מפניו ושמע בקולו, אל תמר בו כי לא ישא לפשעיכם..." (שם, כ-כ"א) ואולם את שליחותו של מלאך זה בסמל של גבורה, תחת ה' השומר על העם בדרך במידה של רחמים להביאו אל המקום המיועד עבורם, ביטל משה ותחתו הוביל ה' את העם בצאתם ממצרים.
ונטמאתם – ונטמטם (טמטום)
האיסור של בישול (וחיבור) הבשר וחלב נעוץ בעובדה שהם נוצרו מדם. דם שנעכר הפך לחלב-האם והבשר נוצר אף הוא מהדם.
האלוקות הפרידה ביניהם והחיבור המלאכותי שלהם ע"י האדם מורה על חוצפה המביאה אטימות למודעותו של האדם. חז"ל מבארים כי המילה ו"נטמאתם" רומזת למושג ו"נטמטם", דהיינו אכילת מאכלות אסורים אלו מביאים למצב של נטמטם, שעינינו טמטום ואטימות, היות ואת הטומאה החודרת לגוף האדם דרך מאכל ומחברת אותו לגופו, קשה מאוד לנתק...
המלך נבוכדנצאר ערך על שולחנו את מאכלות כלאיי בישול הבשר בחלב כי התכוון להמשיך את כח הטומאה לירושלים וכך להחריבה.
הוא גם הניח מאכלות אלו על שולחן דניאל וחבריו שסרבו לאכול מהם ואף ממאכלי הכשרות שהיו על שולחנם, היות וטענו ששולחן זה הוא מזבח של מתים.
בגוב האריות לא פגעו בהם האריות, היות והמאכלות הכשרים נותנים אותות של צלם אלוקים לפניו של האדם והחיות מתייראות ממנו ואולם בנבוכדנצאר פגעו החיות כי הוא איבד צלם של אנוש בשל שולחן זבחי המתים שלו, עליו העלה את מאכלי הבישול בשר בחלב.
התר בכלאיים – הכיצד?
בישול הבשר וחלב מהווה למעשה דרך של חיבור כלאיים אסורים של מין אחד עם שאינו בן מינו, והממשיך לסביבה פרוד ומחלוקת.
בכלאי אדמה וכלאי בהמה מתבטלים הגורמים המרכיבים העיקריים ונוצרת תולדה, שלא היתה מכוונת הבריאה. בכלאי שעטנז אין התבטלות המרכיבים. כל גורם נשאר במערכת במצבו ותנאיו הנוכחיים.
חיבור שאינו מביא להתמזגות של מרכיביו במערכת, היות ואין כאן מכנה משותף של מטרה מקודשת בשלה מתמזגים ומתאחדים כל הכוחות בהרכב, ולכן נותר כל מרכיב בצורתו המקורית, היא הרכב של כלאי פרוד ומחלוקת.
הרכב זה אסור הוא, אך כשמרכיביו מתאחדים למטרה מקודשת, מותר הרכב השעטנז, כמו בפתיל (ציצית) של צמר המחובר לטלית עשויה פשתים.
גם בחגורתו של הכהן נמצא שעטנז, היות והכח המאחד הוא קודש ואין בו פרוד ומחלוקת והכל במערכת זו בטלים לו ולכן חיבור זה הוא חיובי ובר קיימא.
לעתיד לבוא כשהאור הבהיר יזרח, לא יסוו החומר והגף החומרי על האור האלוקי המחיה אותם ולכן יותר לבשל בשר בחלב ויותרו כלאי השעטנז, כל עוד אין אילו כלאיים שמגמתם יצירת תולדה חדשה שלא אליה התכוונה הבריאה ככלאי האדמה וכלאי הבהמה האסורים.
הרמוניה ושלום
ראשית ביכורי אדמתך הוא סמל לראשית השכל של האדם ולראשית רגשותיו.. ההוראה החסידית האקטואלית היא שלא ינהג בם אדם עפ"י הטעם והדעת שלו, כי אז יהיו המה מקור לכח ואנרגיה למחלוקת ופירוד ואולם יש להביאם בית ה' שיהיו בסיס לקבלת עול ולקבלת מלכות שמים, כך ינוקו כל הכוחות השליליים האורבים לו לאדם והמאיימים להפילו במכמרותם והוא יתענג על תחושה של שלום ושלווה.
במצב של ראשית הביכורים המובאים בית ה', דהיינו בראשיתו של היום כשהאדם מפנה משאבי נפש אלו אל הקודש, הוא יתנצח אז על כל המניעות והעיכובים הנערמים עליו בדרכו...
אז תהיה המערכת הנפשית שלו מאוזנת ביותר, כשגדלות המוחין יקשרו אליהם את הרגש ולא יניחו בעדו לפלוש אל מבוא שאין בו כלי אחיזה וגבולות... אז יהיו תחושותיו מתונות ושלוות בשל השלום שישרור בקרבו ומנוחת נפשו...
הכיצד יוכל למזג רגשות סותרים ומהופכים? הכיצד יביא אותם להרמוניה?
הכיצד יוכל להתמזג עם דמויות שטבעם סותרים את תכונות נפשו?
במערכת שגורמי מרכיביה רואים את הקודש כעוצמה מעליהם, כמטרה מקודשת, הם יתבטלו אליה ויתמזגו..
כל חרחורי המחלוקת הן תוצאה של ראית האגו בו עומד האדם ומאוויו ברום המערכת ובמרכזה, כאשר המטרות העיקריות נידחות לשוליים כטפלות...
ראשית ביכורי אדמתך... ראשיתה של בגרות נפשית היא להצביע על המטרה כעיקר ואליה מתבטלים הכבוד והשררה כשתכונות של תפארת האדם נרתמות בתנועה של חיות ואנרגיה ליישם את מגמת הקודש.
אין כאן התבטלות כוחות אלו במערכת אליה הם מתמזגים, היות ודוקא הרמוניה של כוחות מנוגדים ויחודיים מעניקה לה רבגווניות ותפארת.
יש הסוער פועל בונה ומרכיב... מתבטא מאיץ מעודד מדרבן.. ויש הרגוע ומרגיע, מתון ושלו והשקט הזה הוא כלי כובש.. מאחד ומגבש... יש המתנצח ויש המתבטל בסמל של יסוד ובסיס אך המערכת נעשית מלכותית היות והתמזגות הכוחות השונים ביניהם מעשירה אותם ומוסיפה להם נופך, שהם לא ידעוהו מעולם.
הרמוניה זו היא סמל להתמזגות של תפארת ושלום.
(עפ"י ספר תפארת לקוטי לוי יצחק פרשת משפטים ועפ"י הזוהר הקדוש)
