לא לזרום באיזי...
פעם אמר מישהוא בהתוועדות ימי ספירת
העומר לפני הרבי שלום בער מחב"ד: חסידי האדמו"ר הזקן
("החבדניקים הראשונים") היו תמיד סופרים.
המשפט מצא חן בעיני הרבי שלום בער
ואמר:
זהו ענין העבודה!
('מה הקטע' בלספור? איזה 'עבודה' אתה
עושה בספירה, עד כדי כך שהרבי התבטא שזהו ענין העבודה?
איך אומרים היום בסלנג? "הוא לא
סופר אותו בכלל", ומתכוונים: הוא לא מחשיב אותו בכלל. לא מתיחס ולא נותן
משמעות וחשיבות.
חסידי אדמור הזקן דווקא כן היו
סופרים. כלומר: מתייחסים ונותנים חשיבות לכל רגע ואירוע בחיים שלהם....
ועד כדי כך , ש"זהו ענין
העבודה", להתיחס לימים שלך, להתיחס למה אתה עושה- אומר-חושב ולא לתת
לחיים ל"זרום באיזי"...)
הרבי שלום בער המשיך:
צריכים לספור את השעות
(מוכר לנו מי שסופר שנים: אני בן 16,
אני בן 50, אני בן 70. מי סופר ימים?)
ואז יספרו גם את הימים,
כשעובר יום, צריכים לדעת, מה עשיתי
היום ומה צריכים הלאה לעשות...
(ממש
לא בחפיף...)
והוא סיים:
בכלל, צריכים שהמחר יהיה יותר יפה
מההיום...
בהצלחה!
(באדיבות חב"ד הודו)
