בין חסידיו של כ"ק אדמו"ר הזקן, היו שלושה רופאים, אשר מלבד חסידותם המופלגת, ידעו גם פרק בהלכות רפואה, ומכך היו מתפרנסים. אחד מהם היה ר' אברהם דוקטור שהתגורר בריגא.
 
מדי שנה בשנה, לאחר חג הפסח, היה אדמו"ר הזקן שולח לו את השיריים של המצה השלישית מליל הסדר. לכך היה אף מצרף את השיריים של הכרפס והמרור. ר' אברהם הרופא ידע כי אין זה לאכילה אלא היה שוחק אותם ומשתמש בהם כאבקות מרפא לחולים השונים.
 
באחת השנים הוזמן ר' אברהם הרופא למיטתו של איש נכבד. הלה היה ידוע בעושרו ובמעמדו.
 
כשהגיע הרופא החסיד למיטתו, מצא שם את גדולי הרופאים שהובאו מהערים הגדולות. הללו עמדו סביב מיטתו מיואשים. חלקם כבר אספו את כליהם, באָמרם כי זמנו של החולה קצוב.
 
חלק מהרופאים הביטו בזלזול ברופא העבדקן שהחל לבדוק את החולה מראש ועד כף רגל. עד מהרה מצא כי מצבו קשה ביותר. לבו וריאותיו כבר כמעט פסקו מלתפקד ושעותיו היו ספורות.
 
ר' אברהם הרופא הבין כי בשעה זו אין זה הזמן לתת תרופה רגילה. הוא פתח אפוא את תיקו, הוציא את אבקת המרפא שלו, זו שנטחנה ממצתו של הרבי, מזג עמה מעט מים, והחל להשקות את החולה. חלק מהרופאים שהיו במקום פרצו בצחוק רועם...
 
קודם שחזר לביתו, השאיר אחריו ר' אברהם הרופא בקבוק עם מי התרופה והורה להשקות את החולה בתרופה זו פעמים אחדות ביום.
 
לא חלפו ימים רבים, והחולה קם על רגליו באורח פלא נִסי.
 
שמע הדבר יצא למרחקים, והגיע אף לאוזניהם של הרופאים הבכירים שפקדו את מיטת החולה באותה השעה. אחד הרופאים הטריח עצמו לביתו של החסיד הרופא והתעניין לפשר שיקוי הפלאים שהשקה בו את החולה. "הן ריאותיו ולבו כבר היו במצב קשה, חסר תקווה; כיצד הצלחת להחזירו לחיים?" תמה הרופא.
 
חייך ר' אברהם הרופא חיוך של טוב לב, וכשהבין כי הרופא אכן רציני ואפשר להפקיד בידו את סודו, סיפר לו את סוד התרופה.
 
שנים מספר לאחר מכן, כאשר שהה אדמו"ר הזקן במאסר לאחר ההלשנה הנוראה כנגדו, שלחו מפטרבורג את מסמכי המאסר לצנזור שישב בריגא באותה העת. כשנודע הדבר לרופא, מיהר להעיד על הרב כי איש כשר וצדיק הוא. עדותו אכן עשתה רושם טוב ונתנה משקל לקראת הכרעת הדין.
 
(סיפורי חסידים)