נוהגים לומר בערב פסח לאחר תפילת המנחה את "סדר קרבן פסח" – תיאור הקרבת הפסח בבית המקדש. אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מלאדי) כותב על כך בסידורו: "תפילת מנחה היא במקום (קרבן ה)תמיד של בין הערביים, ובזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערביים, על כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפילת המנחה".
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מבאר כי בנוסף למעלה שבכל עיסוק בתורת הקרבנות (העוסק בתורת הקרבנות כאילו עסק בהקרבתם בפועל), יש לקריאת "סדר קרבן פסח" משקל מיוחד – משום שהיא בזמן ההקרבה ממש. ובלשון אדמו"ר הזקן: "וצריך האדם... לקרות אותו בזמנו, שתעלה קריאתו במקום הקרבתו".
 
אלא שכמובן זה לא מספק אותנו. אדרבה: קריאת התיאור החי בזמן אמת מעצימה את תחושת החיסרון של הקרבת הקרבן כפשוטו ממש. לכן, בהמשך ל"סדר קרבן פסח", מסיים אדמו"ר הזקן: "ידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני השם בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן".
 
על פי זה מבואר דבר תמוה: "סדר קרבן פסח" מסתיים במילים: "ואם הפסח נמצא טריפה, לא עלה לו עד שמביא אחר". הלכה זו היא פרט צדדי לכאורה ואינו חלק מתיאור התהליך השגרתי של ההקרבה. מדוע אפוא מציינים אותה ואפילו בוחרים לחתום איתה את התיאור, בניגוד לכלל שיש לסיים בדבר טוב?
 
מבאר הרבי בדרך הרמז: אמרו רבותינו ז"ל, כי בשר שיצא מחוץ למקום שבו הוא אמור להיות באופן טבעי, הוא נעשה כטריפה. המילה 'טריפה' רומזת אפוא להימצאות מחוץ למקום הטבעי, ובכך היא רומזת גם אלינו – עם ישראל – כל עוד אנו נמצאים בגלות, מחוץ למקומנו הטבעי – בבית-המקדש השלישי.
 
לכן אנו חותמים את תיאור הקרבת הפסח בהתייחסות לטריפה. אנו מדגישים כי למרות שנכנסנו אל תוך התיאור החי של ההקרבה ואנו שרויים כביכול במצב של פסח – חירות וגאולה – אנחנו עדיין בגדר 'טריפה'. עדיין אנחנו נמצאים בגלות, ואם כן – "לא עלה לו": אין למעלתנו הנוכחית כל ערך בהשוואה לעלייה המצפה לנו בגאולה האמיתית והשלמה.
 
מילות הסיום "עד שמביא אחר" מכוונות לקרבן אחר לגמרי – קרבן של ממש, שנקריב בבית המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו אמן.
 
מקורות: ויקרא רבה פרשה יג, ה. תלמוד בבלי מכות יח, א. משנה תורה לרמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט הלכה ב. ערכי הכינויים מערכת טריפה. סידור רבינו הזקן סדר קרבן פסח. ליקוטי שיחות חלק לב עמוד 36 ואילך.