מייסד שיטת החסידות, הבעל-שם-טוב הקדוש נהג לאכול שלוש סעודות ביום האחרון של הפסח. הסעודה השלישית הייתה נערכת לפנות ערב והוא כינה אותה "סעודת המשיח". הוא הסביר כי אחרון של פסח נחגג לזכר קריעת ים סוף – שהייתה השלב המשלים של גאולת ישראל מהמצרים, ולפיכך ביום זה מאיר 'גילוי הארת המשיח' – מי שיביא לשיא השלמות של גאולת ישראל – בגאולה האמיתית והשלמה.
 
המנהג לאכול את 'סעודת המשיח' שייך לכל יהודי באשר הוא. ההשתתפות בסעודה היא חלק מהתכוננות לגאולה, וההתכוננות הלוא מוטלת על כל יהודי. בנוסף לכך, מוסבר בספרי קבלה וחסידות כי לכל יהודי יש בנשמתו ניצוץ רוחני מנשמת משיח, כך שבוודאי יש לו זיקה להארה הרוחנית הייחודית של אחרון של פסח.
 
ההארה הרוחנית הייחודית ליום זה היא אחת הסיבות שקוראים בו (בחוץ לארץ) את ההפטרה "עוד היום בנוב לעמוד" – המדברת על התגלות המשיח.
 
את הסעודה מקובל לערוך ברוב עם – בבית-הכנסת וכדומה. מי שאינם יכולים להיות בזמן זה בבית-הכנסת – שיתיישבו בבית לסעודת המשיח, יאכלו מצות וישתו יין.
 
מדוע קושרים את הארת המשיח, שהינה תופעה רוחנית, עם סעודה גשמית? – כי זוהי בעצם מהות עניין הגאולה: לגרום לכך שהרוחניות לא תישאר תופעה מופשטת אלא תאיר בצורה מוחשית בעולם הגשמי. אכילת סעודה הקשורה למשיח מסמלת כי ההארה הרוחנית הופכת לחלק אינטגראלי מהגוף, "דם ובשר כבשרו" וחודרת בכל חושיו .
 
כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום בר) מליובאוויטש הנהיג לשתות בסעודה זו ארבע כוסות – כנגד חזון קיבוץ הגלויות שבגאולה השלמה "מארבע כנפות הארץ". אדמו"ר הרש"ב התבטא כי ארבע הכוסות של ליל הסדר הם 'של' משה רבינו והיציאה ממצרים, ואילו ארבע הכוסות של סעודת משיח הם 'של' משיח צדקנו והגאולה השלמה.