ציווי זה מעורר תמיהה גדולה: איך ייתכן שהתורה תצווה יהודי שלא יוכל להבדיל בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'?! המפרשים מסבירים, שהציווי הוא שהאדם ישתכר עד שלא יוכל לחשב את הגימטרייה הזהה של 'ארור המן' ו'ברוך מרדכי' (502). אבל תשובה זו עדיין אינה מסבירה מדוע נבחרה ההשוואה בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי' - שיכור אינו יכול לחשב שום גימטרייה. 

 
עצם העובדה ש'ארור המן' שווה בגימטרייה ל'ברוך מרדכי' מעידה שיש קשר מהותי ופנימי ביניהם. גימטרייאות בתורה אינן מקריות חס ושלום, אלא משקפות קשר בין דברים. לאור זאת השאלה מתחזקת עוד יותר - איך ייתכן שיש קשר בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי', והלוא לכאורה הם הפכים גמורים?! 

 
אלא דווקא בעומק הדברים נוצר החיבור בין 'ארור המן ל'ברוך מרדכי'. תכלית התהוותו של 'ארור המן' היא להגיע ל'ונהפוך הוא', שעל ידי עבודתם הרוחנית של בני ישראל הוא יתהפך ל'ברוך מרדכי'. זו גם התכלית הכללית של בריאת החושך והרע בעולם - להפכם לאור ולטוב. נמצא אפוא, שהכוונה הפנימית ב'ארור המן' היא - 'ברוך מרדכי'. 

 
זו המשמעות הפנימית של הציווי להגיע ל'לא ידע' - יהודי צריך לראות גם ב'ארור המן' את התכלית הפנימית, עד שלא יהיה בעיניו הבדל בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'. מיד כשהוא רואה את 'ארור המן', הוא חש אך ורק את הכוונה והמהות הפנימית, שכל תכליתו להתהפך ולהיות 'ברוך מרדכי'. 

 
להכרה זו אי אפשר להגיע במצב הרגיל, כאשר התייחסותו של האדם מבוססת על השכל וההבנה. מצד השכל, 'ארור המן' ו'ברוך מרדכי' הם הפכים גמורים. אולם כשיהודי מתעלה לדרגה שלמעלה מהשכל והדעת, והוא מתייחס לדברים כפי שהם נראים מנקודת המבט של אלוקים עצמו, כי אז הוא חש ששני הדברים הם למעשה נקודה אחת. 

 
דוגמה לכך היא מאמר חז"ל "גדולה תשובה, שזדונות נעשו לו כזכויות". על פי השכל והדעת, זדונות וחטאים הם רע גמור, שאי אפשר בשום פנים ואופן לבררו ולהעלותו לקדושה. בסדר הדברים הרגיל אסור שתהיה ליהודי שום נקודת מגע עם הדברים הללו, אלא עליו לדחותם לגמרי. 

 
אולם צימאונו העצום של בעל תשובה לאור הקדושה מעלה אותו עד אלוקים בעצמו, לנקודה שבה גם הרע נועד לשרת את הקדושה ולהתהפך לטוב. וזו גם הנקודה שבה מתהפך 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'.