כאשר האדם לומד נגלה דתורה או אפילו סודות התורה, התורה שלמד לא בהכרח חודרת לתוכו ו'מפעפעת' בקרבו. לעומת זאת, תורת החסידות, ה'שמן' שבתורה, חודרת לתוך-תוכו של האדם ומתעצמת עמו, "הופכת אותו..!"
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור (שמות כז,כא)
בתחילת הפרשה מופיע הציווי לקחת שמן זית זך לשם הדלקת המנורה במשכן - "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". לא כל שמן זית הוכשר להדלקת המנורה. חז"ל מציינים, שיש שלושה סוגים של שמן, ולשם הדלקת המנורה היה דרוש "שמן ראשון", השמן המעולה ביותר.
כל עניין בתורה נושא עמו גם הוראה רוחנית בעבודת ה'. במיוחד עלינו להפיק הוראה כזאת מענייני המשכן והמקדש, שעליו נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. ברור אפוא שגם בעשיית המשכן הפרטי, בנפשו של כל יהודי, יש העניין הזה של ה'שמן ראשון', המשמש ל'הדלקת המנורה'.
סוד שבסוד
בתורה מדובר על מים, יין ושמן. יש כאן שלוש דרגות בתורה.
מים - זה חלק ה'נִגלֶה' (התלמודי ה'דְרוּש', זה שחריפות הגיונו כמו "דורש"! מן האדם השכלי והנאור... וכן ההלכתי והציווּיִי בהתאם) שבתורה; יין - רזי התורה; ושמן - רזין דרזין, סוד שבסוד. השמן מסמל את הדרגה הנעלית ביותר, כפי שגם בשמן כפשוטו אנו רואים שהוא צף ועולה מעל המים והיין.
באה התורה ומלמדת אותנו, שגם בשמן עצמו יש 'שלושה שמנים', שלוש דרגות בתוך ה'רזין דרזין' עצמם... ככלל, שמן רומז לתורת החסידות, 'פנימיות התורה', אלא שגם בפנימיות התורה עצמה יש החלק ה'נגלה' שבה-עצמה, חלק ה'סוד' שבה, והדרגה העליונה ביותר - 'רזין דרזין', שבפנימיות התורה עצמה.
חקירה, מוסר וחסידות
למשל, יש שלוש שיטות ושלוש תורות שמטרתן לעורר את האדם לעבוד את הקב"ה כראוי ולהתגבר על המידות הרעות - תורת החקירה, תורת המוסר ותורת החסידות. תורת החקירה (חקירת הגיונות האמונה) היא חקירה שכלית במהותה; תורת המוסר עוסקת בגנות המידות הרעות והצדדים השליליים שבנפש האדם וכמו כן - דרך הטיפול (הנמרץ והמיידי) בהן; ותורת החסידות מאירה את הנפש באור אלוקי המלובש בשכל ובתובנות מעמיקות, כשבדרך זו מסולקות (בדרך ממילא!) המידות הרעות.
אומר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף-יצחק, האדמו"ר השישי) מליובאוויטש, שגם בתורת החסידות עצמה יש מחכמת המוסר ומחכמת החקירה, אלא שהם ברוח החסידות. ברור שהמוסר והחקירה שבחסידות הם חלק מתורת החסידות, אך יש דרגה למעלה מזה - החסידות שבחסידות.
ההתבטלות שבפנימיות התורה
מעלתו של השמן על המים והיין היא, שהמים והיין נשארים במקומם, ואילו השמן חודר לתוך הדבר שבו הוא נמצא - "מפעפע בכולו". המשמעות הרעיונית היא, שכאשר האדם לומד נגלה דתורה או אפילו סודות התורה, התורה שלמד לא בהכרח חודרת לתוכו ו'מפעפעת' בקרבו. לעומת זאת, תורת החסידות, ה'שמן' שבתורה, חודרת לתוך-תוכו של האדם ומתעצמת עמו, "הופכת אותו..!"
ועל כך אומרים, שלצורך הדלקת המנורה יש להשתמש ב'שמן שבשמן'. לא די בלימוד החסידות, אלא צריך להשתמש ב'שמן כתית' - שהיא ההתבטלות ו"המעיכה", ה"כתיתה", שמיוצרת מלימוד פנימיות התורה, (או עבודת המידות והאיפוק - הבאים אחר הלימוד, או, עבודת ההתבוננות בתפילה..) ודווקא אז יכולים להדליק את המנורה שבנפש, נר ה' נשמת אדם.
