אומר לו הקב"ה ליהודי: אני לא מסתפק בעבודה הרוחנית שלך, בתורה, בתפילה. אני דורש ממך, שגם מהגשמיות שלך תעשה לי 'בית מקדש'. בעצמך לא תוכל לעשות זאת. אתה רק תשליך את הזהב שלך אל האש.
פרשת השבוע כמו קודמתה עוסקת בבנית כלי המשכן.
חז"ל מספרים שמשה התקשה בבנית המנורה. אמר לו הקב"ה : השלך את הזהב אל האש והיא נעשית מאליה.
מדוע התקשה משה דווקא בעשית המנורה?
המשכן נעשה מזהב, כסף נחושת - חומרים גשמיים לגמרי. ובאמת קשה להבין: איך אפשר לעשות מגשמיות- מקדש? אפשר להבין, איך עושים 'מקדש' על ידי התעסקות רוחנית כמו לימוד תורה, תפילה, התבוננות - אבל איך אפשר לעשות 'מקדש' מגשמיות? כשלומדים בקבלה וחסידות, שהשראת אלוקות בבית המקדש היתה בדרגה גבוהה יותר מהאור המאיר בעולמות ואפילו בעולמות עליונים, השאלה היא אפילו עוד יותר מפליאה : איך אפשר להגיע בעבודה עם דברים גשמיים לקדושה בדרגה יותר גבוהה מהקדושה בעולמות העליונים?
זה היה הקושי של משה רבינו: המנורה היתה עשויה מזהב פיזי. תפקידה היה להאיר את חושך העולם הרוחני, להיות עדות לשכינה ששורה בישראל. איך אפשר? איך אפשר להאיר רוחנית עולם על ידי זהב גשמי? שאל משה.
השיב לו הקב"ה: באמת אין זה בכוח בן אנוש. רק בכוח אלוקי. אתה, בן האדם, רק נדרש להטיל את הזהב אל האש. אני אעשה מזה כבר מנורה.
בית המקדש שנבנה מעץ ואבן חרב. בית המקדש שבתוכו של כל יהודי קיים תמיד, בכל זמן , בכל מצב. אומר לו הקב"ה ליהודי: אני לא מסתפק בעבודה הרוחנית שלך, בתורה, בתפילה. אני דורש ממך, שגם מהגשמיות שלך תעשה לי 'בית מקדש'. בעצמך לא תוכל לעשות זאת. אתה רק תשליך את הזהב שלך אל האש. קח את מיטב הגשמיות שלך, ביתך, חפציך וכל עולמך המטריאלי. 'זרוק' אותם אל האש היהודית אשר בלבבך. אני אעשה מזה כבר בית מקדש.