השבוע תמלאנה 74 שנים להגירתו לארצות הברית של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק). צעד שחתם דרך חתחתים של בריחה נפתלת ומסוכנת מציפורניו של הכובש הנאצי באירופה.
 
קהל גדול הגיע לחזות בפניו של הרבי, שהתפרסם במאבקו למען היהדות נגד השלטון הקומוניסטי בברית-המועצות. במעמד ההמונים אמר הרבי: "לא באתי לאמריקה לאכול מפרייה ולשבוע מטובה. משמים הביאו אותי לכאן כדי להכריז – אמריקה אינה שונה. מחר תוקם פה ישיבת חב"ד!".
 
מיד בסיום הדברים ניגשו אל הרבי שני יהודים, אותם הוא הגדיר "מטובי אוהביי המסורים הנאמנים", וביקשו ממנו לכבד את עצמו ואת תנועת חב"ד שהוא עומד בראשה – ולחזור בו. אמריקה אינה אירופה, כך אמרו – ולישיבה במתכונת שהייתה באירופה אין סיכוי להתקיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
 
הרבי כמובן לא חזר בו. ומי צדק? – העובדות מדברות בעד עצמן.
 
יהודי שיסתובב כיום בארצות הברית יתקשה לתאר לעצמו כי המאורע האמור התרחש רק לפני 74 שנים. היהדות ביבשת החדשה פורחת בכל פינה. בכל עיר גדולה קיים בית ספר יהודי וכמעט בכל שכונה יוקרתית שוכן בית כנסת. כמובן שגם ישיבות חב"ד ורבות נוספות מנקדות את ארץ החומר.
 
*
 
כשהסבים שלנו היו ילדים, היה נראה כי היהדות בארצות הברית היא חלום חסר סיכוי. חיי העבודה הקשים שהפתיעו לרעה את המהגרים היהודיים מאירופה, שחקו את אמונתם וכתשו אותה לאפר.
 
רבים מהמהגרים החדשים הועסקו ב'מפעלי יזע' בהם נאלצו לעבוד 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, תמורת שכר מינימאלי שהספיק בקושי לכלכלת משפחותיהם. בבתי כנסת אורתודוקסיים רבים התקיימה התפילה בשבת בבוקר, ולאחריה נחפזו יהודים לרכבת שתובילם למקום עבודתם.
 
דמויות רוחניות תפסו פחות מקום בחיי הקהילה. הניירות הירוקים המרשרשים היו חשובים הרבה יותר מכמה רבנים זקנים. בתי ספר יהודיים לא היו בנמצא. לא היה מי שיקים אותם וגם לא היו כל כך מי שיקימו עבורם. הילדים כמעט לא ראו את אבא, שעוד זכר את המסורת עמה גדל וחי, וממילא לא היה להם איך להתחבר ליהדות אותה לא הכירו. בימים ההם כמעט לא היה באמריקה דור שני ליהדות.
 
המציאות העגומה השתנתה כמעט באחת עם הגיעו של הרבי. בתוך שנים ספורות נוסדו מוסדות חינוך רבים בכל רחבי ארצות הברית. שלוחיו של הרבי שהתפזרו בקהילות היהודיות הגדולות, ובהמשך – גם בקטנות, לא הסתפקו בחינוך. בהוראת הרבי הקודם ולאחר מכן בהוראת ממלא מקומו – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – פעלו למען שמירת הטהרה היהודית, ייסדו שיעורי תורה לרוב וביססו את בתי-הכנסת כמרכז חיי הקהילה היהודיים. הם זרעו את הגרעינים שנבטו אחר כך למהפכת השליחות של הרבי בעולם כולו.
 
*
 
כאשר הגיע הרבי הקודם לחופי ניו יורק, כמעט לא היו לו חסידים בעיר. אלה שהיו, היו ברובם בעלי שער מאפיר או מלבין. הצעירים היו בחורים שלא זכו ללמוד הרבה בישיבות, וקשה היה לראות בהם כאלו שיכולים לסחוף אחריהם קהילות. אך כורח השעה גרם לכך שגם אותם שלח הרבי לעלות על רכבת המובילה לאי שם בארצות הברית – ולחולל את הבלתי ייאמן.
 
פעמים רבות הדגיש הרבי מלך המשיח כי בכל יהודי אצורים כוחות על טבעיים. כיום אנו עומדים בפני השלמת המהפכה, שנועדה להכשיר את העולם לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. מוטל עלינו להמשיך ולהפיץ את אור היהדות ולהביא את בשורת הגואל והגאולה לכל פינה בעולם – ואין מי שלא מסוגל לפעול. אין מי שיכול לפטור את עצמו. אותם צעירים של לפני שבעים שנה הוכיחו כי כל יהודי יכול לעשות גדולות ונצורות.