ספר שמות פותח בסיפור הירידה לגלות מצרים ומונה את שמות בני יעקב שירדו למצרים. המדרש אומר כי "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", ומפרט כיצד כל אחד משמות השבטים קשור לגאולה. חלק מהשמות קשורים לגאולת מצרים וחלק לגאולה העתידה. בכך מודגש כי התהליך שהחל בירידה למצרים לא הסתיים בעת יציאת מצרים, אלא הוא ממשיך עד הגאולה השלמה.
 
הקשר בין גלות ויציאת מצרים לבין הגאולה העתידה מופיע במקום נוסף. נאמר בתורה, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג), ומפרשים חז"ל (ברכות א, ה) כי המילה "כל (ימי חייך)" מדגישה כי תמיד, גם בימות המשיח ימשיכו לזכור את יציאת מצרים.
 
המשמעות הרוחנית של יציאת מצרים היא "יציאה" – התעלות מעל למצרים וההגבלות של העולם. זו משימה תמידית המוטלת על יהודי בכל מצב – להתעלות ולהגיע לכך שאלוקות תאיר בנפשו. ומלמדים חז"ל כי ההתעלות הזו תידרש גם בימות המשיח. גם אז נצטרך לעבוד על כך שגילויי הגאולה הנעלים יחדרו אל תוכנו ויאירו בנו.
 
אילו זכינו הייתה גאולת מצרים הגאולה השלמה. מסיבות שונות התרחיש השתנה. אולם כעת, לאחר אלפי שנים, העולם כבר ראוי ומוכן לקלוט את אורה הגדול של הגאולה השלמה.