במצרים – חוסר הרצון לצאת מהגלות היה חיצוני בלבד. בפנימיות נפשו, רצה כל יהודי בכל מאודו לחיות במצב הנכון והמתוקן – מחוץ למצרים. הכפייה לצאת מהגלות לא הייתה אפוא אלא כדי לגלות את הרצון האמיתי, החבוי.
פרשת-השבוע מסתיימת בדברי תוכחה של השם למשה רבינו: "עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם (פרעה את בני ישראל), וביד חזקה יגרשם מארצו". המילים 'ביד חזקה' חוזרות על עצמן פעמיים, ומסביר רש"י, כי בפעם הראשונה הכוונה היא לידו החזקה של הקדוש-ברוך-הוא, שתאלץ את פרעה לשלח את בני ישראל, ובפעם השנייה הכוונה היא לידו החזקה של פרעה, שתאלץ את בני ישראל לעזוב את מצרים.
הקדוש-ברוך-הוא גילה למשה כי יהיו מבני ישראל כאלה שלא ירצו לצאת ממצרים ויוכרחו לצאת בעל כורחם. רבים מהם העדיפו את חיי העבדות המוכרים, על פני יציאה אל הבלתי נודע.
בתחום זה (כמו בתחומים נוספים) ישנם קווי דמיון בין גאולת מצרים לבין הגאולה העתידה. גם בגאולה העתידה יהיו כאלה שיעדיפו את החיים הנוחים והמוכרים בגלות. אנשים שחיים ברווחה כלכלית ודתית ונהנים ממעמד חברתי מבוסס – בפירוש חוששים משינוי. לשם מה להם לעזוב את חייהם הנוחים ולפתוח דף חדש ולא מוכר בשם 'גאולה'?!
האמת היא, שבמצרים – חוסר הרצון לצאת מהגלות היה חיצוני בלבד. בפנימיות נפשו, רצה כל יהודי בכל מאודו לחיות במצב הנכון והמתוקן – מחוץ למצרים. הכפייה לצאת מהגלות לא הייתה אפוא אלא כדי לגלות את הרצון האמיתי, החבוי.
וכך גם בגאולה העתידה יתגלה אצל כל יהודי הרצון הפנימי והאמיתי – לחיות בגאולה. רצון שיתחזק גם מכך שאף אחד לא ייאלץ לוותר על ההישגים שהיו לו בגלות, אלא הוא יוכל ואכן ייקח אותם אל החיים המתוקנים והמושלמים שנכונו לנו – תכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.
(שיחת שבת פרשת שמות תשכ"ה)
