שעת אחר הצהריים של שבת. בבית חב"ד שבניו דלהי יושבים הרב שניאור קופצ'יק, אשתו שרה, דיפלומט ישראלי, איש מהתעשייה האווירית השוהה בניו דלהי לרגל עבודתו, וכן בחור צעיר שנמצא במשימת אבטחה.
 
רבע שעה לפני יציאת השבת צלצל הטלפון של המאבטח. הבחור דתי, אך כיוון שמדובר בספק פיקוח נפש הוא ענה. כשסגר את הטלפון, אמר בסבר פנים רציניות: "יש התראה חמה על פיגוע קרוב באחד מבתי חב"ד בהודו, עם דגש על ניו-דלהי. ניתנה כעת הוראה לכל הקהילה שלא להתקרב לבית חב"ד".
 
ההודעה די הבהילה את הרב קופצ'יק ועוד יותר את אשתו. לא מדובר בהתראה עמומה, שיש כמותה מדי פעם בפעם. אם מערך אבטחה מקומי דואג להתקשר ולעדכן ב'התראה חמה' – זאת אומרת שיש מידע ממוקד על מחבל בדרך לבית חב"ד. או נכון יותר, מחבלת מתאבדת, כפי שנאמר בהתראה.
 
המאבטח המליץ להם להיות ערניים, לנעול היטב את הדלתות, ועוד שורה של הוראות.
 
הרב קופצ'יק ואשתו, מעבר לסכנה הנשקפת לחייהם הם – חששו לעתידו של בית חב"ד. ניו-דלהי אינה פונה, בה אנשים קובעים לעצמם מתי בטוח. הפעילות עוסקת רובה ככולה עם משפחות המגיעות מארץ ישראל, ש-99% מהן כפופות להנחיות של קציני ביטחון, ואם תהיה הוראה ברורה לא להיכנס לבית חב"ד – אף אחד לא יפר אותה.
 
ההתראה הגיעה יומיים לפני חג השבועות. הרב קופצ'יק ואשתו כבר תכננו בקפדנות את פעילות החג. מה אפוא עליהם לעשות? לבטל את הכול?
 
הדיפלומט שישב בבית חב"ד, שמע את חששותיהם והציע באדיבות לערוך בביתו המאובטח את מסיבת החג. אבל הרב קופצ'יק לא התלהב מכך. פשוט, משום שהדיפלומט גר בקומה שלישית, ובחום השורר באותה עת בניו-דלהי (43 מעלות) לא הרבה ישישו לטפס עד לשם. שלא לדבר על עצם המשמעות השלילית שיש בצעד כזה – כניעה לטרור.
 
שרה, אשת הרב, ניגשה לארון הספרים ושלפה משם כרך איגרות קודש. 'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
 
שרה, מרוב פחד, תכננה להיענות להזמנה המשפחתית של הדיפלומט ולבלות כבר את הלילה הקרוב בביתו. אך קודם לכן רצתה לדעת מה דעת הרבי בעניין. הכרך שעלה בידה היה ח' והוא נפתח בעמוד קכב, שם נכתב כך:
 
...בנוגע לשאלתו אודות העתקתו... הנה לפלא על אנשי שלומנו שיחיו אשר בהיותם במדינתם לפנים (בברית המועצות), שכל עניין של תורה ומצווה היה קשור במסירות נפש וסכנות בפועל, רחמנא לצלן, בכל זאת לא נסוגו אחור ואדרבה עוד הלכו לפנים במרץ המתאים, ועתה כשבאו למקום אשר אין כל העלמות (תופעות שמעלימות על כך שאלוקים מנהל את העולם)... כל אחד ואחת מחפש לעצמו במרץ הכי גדול מצב שיוכל להיות יושב תחת גפנו הפרטי...
 
המסר היה ברור. "אנחנו נשארים כאן", אמרה שרה לבעלה.
 
בשעת לילה מאוחרת, התהפך הרב קופצ'יק במיטתו. הוא הרהר על כך שהרבי באיגרתו התייחס למקומם כאל מקום שאין בו 'העלמות', כלומר – הפרעות למיניהן. האם התראה מאיימת כמו זו האחרונה, לא נקראת הפרעה?
 
הציקה לרב קופצ'יק גם עובדה נוספת: מדוע אנשי הביטחון בשגרירות לא צלצלו אליו עם ההתרעה? מדוע אף אחד לא טרח להזהיר אותו באופן אישי מפני הסכנה?
 
בבוקר, התעורר הרב קופצ'יק אל תוך תובנה מעודדת. הוא שם לב כי מקורן של כל האזהרות וההתרעות באנשי האבטחה של התעשיות הביטחוניות ולא מהמאבטחים של השגרירות. שיחת טלפון עם הקב"ט של השגרירות הוכיחה לו  כי השערתו נכונה. "אני נמצא כעת בתאילנד", עדכן אותו הקב"ט, "ולא שמעתי משום התראה מיוחדת. כנראה קיבלת את ההתראה ממקור לא מוסמך"...
 
הרב קופצ'יק רצה להיות בטוח: "אפשר לדעתך, לקיים בשבועות את התכנית כרגיל?".
 
הקב"ט השיב בזהירות: "צור עמי קשר שוב בערב החג, כשכבר אהיה בהודו. אבל לדעתי הכול יהיה בסדר".
 
הסוף הטוב היה שאירועי חג השבועות התקיימו לפי התכנית המקורית – בהצלחה רבה. הרב קופצ'יק חלב 80 ליטר עבור גבינות, חמאה ושאר מעשי ידיה החלביים של אשתו, שהסבו הנאה גדולה  למוזמנים לשמיעת עשרת הדברות.
 
מילותיו הנבואיות של הרבי – "מקום אשר אין כל העלמות" – הוכחו, כמו תמיד, כמדויקות.