את הסיפור הבא שמעתי משליח הרבי מלך המשיח בצפת, הרב יצחק ליפש, שסיפר זאת בעיצומה של התוועדות חסידית ב-‏770: 

לפני שבוע, בערבו של יום ראשון, עמדתי על יד בימת ההתוועדויות של הרבי ב-‏770, כשלפתע ניגש אלי אחד הבחורים ואמר ששתי צעירות ישראליות עומדות סמוך לתחנה של הרכבת תחתית, מול בית חיינו, ומבקשות לפגוש רב בדחיפות. הסתכלתי לצדדים ומשלא ראיתי רב מורה הוראה החלטתי ללכת ולבדוק מה רצונן, אולי אוכל לסייע להן. 

כשהגעתי לתחנה, פגשתי אותן מייללות בבכי ובקושי שיכלו לדבר. חלפו כמה דקות ומשברי המילים הצטיירה לי תמונה מוזרה מאד. לדבריהן, אביהן שגר במנהטן החליט פתאום שרוחות רעות ומכשפים רודפים אחריו ורוצים להזיק לו, דברים שבגינם כבר זמן רב שהוא ספון בביתו וממעט באכילה, והמצב מדרדר מיום ליום. “אנו פוחדות שבכל רגע נתון הוא יאבד את עצמו לדעת”, סיימו הצעירות את סיפורן העצוב. 

הזדעזעתי מהסיפור ובקשתי מהן לכתוב על כך לרבי מלך המשיח ולהכניס את המכתב באחד מספרי ה’אגרות קודש’. בתחילה הן סירבו, לטענתן בכל רגע אביהם עלול להזיק לעצמו ועל כן ביקשו שאתלווה אליהן במהירות האפשרית. “אולי אפילו כבר מאוחר” העירו כשפרץ אדיר של דמעות ניגר מעיני שתיהן. 

רק לאחר שהסברתי להן על מעלת הכתיבה לרבי, הסכימו. הן עלו לעזרת הנשים וגוללו על הנייר במשך שעה ארוכה את סיפורן, ואני נכנסתי ל-‏770 והבאתי את כרך ט”ז של ה’אגרות קודש’. 

לאחר שסיימו, הכניסו את המכתב בין דפי הספר. זה נפתח בעמוד קסד. לקרוא ולא להאמין. 

במענה על מכתבו מט”ו כסלו, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו, ומה שתולה ומזכיר בעניני מכשפים כשפים וכו’. 

הנה יסיח דעתו מזה לגמרי מכל וכל, ויתחזק בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, אלא שצריך לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתו, ובכל יום חול לפני התפילה בבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ולאחר התפילה בבוקר, וגם בש”ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חודשי-כפי שנחלק התהילים לימי החודש. 

זהו רק הקטע הראשון במכתב, במהלך הסיפור נביא את הקטעים הבאים אשר ממחישים כל שלב בסיפור, איך שעל אף השנים הרבות שעברו, נראה כאילו המכתב נכתב באותו יום ולאותו סיפור. 

כשהקראתי להן את המכתב הן היו המומות. דקה ארוכה עמדו מסומרות למקומם מבלי יכולת להניד עפעף. הן ביקשו שאתלווה אליהן לבית בו נמצא האב ואראה לו בעצמי את המכתב. “לנו הוא לא ישמע” חזרו ואמרו שוב ושוב. 

נכנסתי ל-‏770 וכשראיתי את אחי הרב אורי שיחי’ ליפש ביקשתי ממנו להתלוות אלי. הן התעקשו שניסע במונית ולא ברכבת בכדי שנוכל להגיע כמה שיותר מהר. 

ארבעתנו צעדנו לכיון תחנת המוניות הקרובה, יד ההשגחה העליונה סובבה שלא יהיה בנמצא מונית ואיך שיצאנו מהתחנה ראה אותי אחד מאנ”ש שמתגורר בשכונה והציע שאם ברצוני לנסוע למנהטן, זהו כיוון נסיעתו. כמובן שהסכמתי ויצאנו לדרך. 

במהלך הנסיעה, התבררה לי עובדה מדהימה: בתחילה, היתה תוכניתן של שתי הצעירות לנסוע לפלטבוש. שם, כך שמעו, יש הרבה רבנים. בטעות הן עלו על קו 3 במקום 2, וכשעצרה הרכבת בתחנה מול 770 ראו הרבה בחורים בלבוש חרדי יורדים ולכן ירדו גם הן. זוהי פעם ראשונה בחייהם -כך סיפרו - שהן מגיעות לשכונת קראון-הייטס. עובדה מדהימה נוספת: במהלך הנסיעה קראה הצעירה שביניהן בקול להקב”ה שיוביל אותן לרב הגדול ביותר בעולם... 

בינתיים הגענו לבית. היה זה בנין מיושן בן חמש קומות. הבנות שהובילו אותנו אל הבית היו מפוחדות וככל שהתקרבנו יותר לקומה החמישית, שם מתגורר אביהן של השתיים, גברו סימני הפחד שעל פניהם וניראו יותר ויותר בבירור. 

כשנפתחה הדלת, התגלתה לעיננו תמונה עגומה למדי. האב, בכדי לגרש את הרוחות הרעות והכישופים, מילא את כל הבית מלח, סוכר, קמח ועוד תבלינים מכל הבא ליד... בבית שררה אווירת מחנק איומה, כשתוהו ובוהו נראה שם בכל פינה. 

כשהבחין בנו, צעק לעבר בנותיו “מה הבאתם אותם אלי מי ביקש ממכם”. היישרתי אליו מבט וצעקתי בחזרה “הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כתב לך שאף אחד לא רודף אחריך, לא רוחות ולא מכשפים”. כך, במשך כמה דקות, ניהלנו דו שיח של אילמים. הוא צעק לעברי כל מיני משפטים ואני קראתי עוד ועוד קטעים מהמכתב של הרבי מלך המשיח. 

כך חלפה לה כמחצית השעה, כשלפתע, פנה אל בנותיו וביקש מהן כסף בתואנה שהוא רעב ומעונין לקנות אוכל במכולת הקרובה. 

לאחר מכן הוא פתח את החלון, שהיה סגור במשך ימים ארוכים מפחד הרוחות הרעות, דבר שהקל בהרבה את המחנק העצום שהיה בבית. כשיצא את הבית בכדי לקנות אוכל, ביקשתי מהן לסדר את הבית על מנת שכשישוב הבית, יפגוש במקום נקי ומסודר. 

בתוך כך, נודע לי שהוא התגרש מאשתו לפני כמה שנים ומאז הוא מסתובב עם נשים גויות. נדהמתי, שכן גם לכך מתייחס הרבי במכתב: 

“ובמ”ש אודות תיקון-הנה לכל לראש צריך להתעסק במרץ בענין שידוך עם אשה כשרה”. 

על כך שהוא לא אוכל, כותב הרבי בהמשך המכתב: “אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתיה שזהו היפך תורת הבעש”ט, החסידות...” 

בסיום המכתב כותב הרבי:”בוודאי משתתף בהתוועדות חסידותיות הנערכות מזמן לזמן, וכוונתי בהשתתפות הוא כמובן לא בהנוגע לענינים גשמיים אלא בהנוגע שמיעת דברי התעוררות הנאמרים בעת ההתוועדות...”. 

בעקבות הקטע האחרון במכתב, ביקשנו מהן לשבת ולדבר איתו דברי התעוררות. היות שיש להן חוסר ידע משווע בנושאים של יהדות, אמרתי להן שיפרטו לו אחת לאחת את מקרי ההשגחה-פרטית שראו עיניהם ביממה האחרונה. 

“כיום”, מסיים הרב ליפש את סיפורו המופלא, “על אף שמצבו הנפשי של האב השתפר במאד, הוא הוצרך לקבל טיפול. כמה ימים לאחר מכן, הגיע לבית חב”ד הממוקם סמוך לביתו. שם, פינו אותו באמבולנס של ‘הצלה’ לבית רפואה קרוב ונמסר לי שמצבו הנפשי הוטב בהרבה. ככל שעובר הזמן נשכחים מאיתו ההזיות והמחשבות על כישופים, והוא מתכונן לטוס בימים הקרובים לארץ הקודש.