יהודי המגדל באדמתו אחד משבעת המינים, צריך להביא לקדוש-ברוך-הוא בכל שנה את הפירות המבשילים ראשונים. אלו הם הביכורים, שאותם יש לתת לנציגו של השם – לכוהן העובד בבית-המקדש. בהבאת הביכורים מודה האדם לבורא על כל אשר לו, מתוך שמחה.
 
ככלל, אפשר לקיים מצוות בשני אופנים: אפשר לקיים אך ורק כדי לצאת ידי חובה בלבד, עם מינימום השקעה, ואפשר גם לקיים בהידור וברוחב לב, בהשקעה גדולה. האופן השני מבטא שמחה וחיבה שרוחש האדם לקיום המצווה.
 
מצוות ביכורים, איך שלא מקיימים אותה, שייכת לקיום מהסוג השני. כל כולה של המצווה באה להעניק לקדוש-ברוך-הוא את המובחר והקרוב ללבו של האדם. בכך מתבטאת הכרת הטוב להשם לא רק בדיבור אלא במעשה.
 
כאשר ייבנה בית-המקדש נחזור לקיים את מצוות הביכורים כתיקונה. בינתיים, ניתן להתכונן למצוות הביכורים על ידי קיומה באופן רוחני: על כל יהודי לראות את עצמו כפרי ביכורים של הבריאה – היצירה המובחרת והאהובה מכול על הקדוש-ברוך-הוא – ומוטל עליו כי כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו יהיו בהתאם – מובחרים ואיכותיים ביותר. הדבר נכון לא רק לגבי קיום המצוות, אלא גם לגבי עסקי חולין, אותם יש לרתום למילוי רצונו של הבורא.
 
ההשתדלות מצדנו להביא כעת כמה שיותר ביכורים רוחניים, תביא לכך שנזכה לקיים את מצוות ביכורים כפשוטה, תכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית השלמה.