ח"י באלול הוא יום הולדתם של שני המאורות הגדולים: מייסד החסידות, רבי ישראל בעל-שם-טוב, ומייסד שיטת חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי. את הפעילות המבצעית של חסידות חב"ד מכירים כולם. אין מי שלא נחשף בדרך זו או אחרת לשלוחיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, הפזורים ברחבי העולם ומביאים בדרכי נועם את אור היהדות לכל יהודי. אבל מה בעצם המשמעות של המילה 'חב"ד'?
 
חב"ד הינה למעשה דרך מעמיקה בעבודת הבורא, המבוססת על התבוננות בהשכלות אלוקיות. חב"ד היא ראשי התיבות חכמה-בינה-דעת. שיטת חב"ד מלמדת להשתמש נכון בחכמה, בבינה ובדעת הקיימות בנפשו של כל יהודי, ומכוונת כיצד להגיע עמן למיטביות בקיום הרצון האלוקי.
 
עיקריה של שיטת חב"ד שטוחים בספר ה'תניא', המכונה 'תורה שבכתב של תורת החסידות'. חיבור מופלא זו, שלאורו צועדים רבבות יהודים בכל העולם, עוסק במהות הנפש היהודית, בתפקידה עלי אדמות ובקונפליקטים מורכבים המלווים את חיינו: המשיכות הסותרות לחומר ולרוח וההיטלטלות בין מוטיבציה לבין חידלון, בין שמחה לבין עצבות. הרבי מדריך בספר זה כיצד להתמודד נכון עם הדברים, ותוך כדי כך – מעניק הסברים מאלפים לשאלות הנוגעות למהות הבריאה ולתכליתה.
 
*
 
אחד משינויי התפיסה שחולל ה'תניא' הוא ההכרה כי בקרבנו שוכנות שתי נפשות. זו לא נפש אחת שחסרה עמוד שדרה ומיטלטלת כעלה נידף בין קטבים של טוב ורע, אלא שתי נפשות שונות – נפש אלוקית ונפש בהמית – שיש להן אינטרסים מנוגדים. לדוגמה: אדם שמשקיע כוחות-נפש בתפילה ובה בעת 'מותקף' במחשבות טורדניות שמסיטות את כוונתו – צריך להבין כי זו לא בעיה של פיצול בנפש, אלא מאבק בין שתי הנפשות שבקרבו על תשומת הלב שלו.
 
הספר מחדד את ההבנה, כי שתי הנפשות, גם הבהמית (של יהודי), אינה רעה במהותה. גם בה טבועות מידות חיוביות נאצלות, כמו רחמנות והרצון לגמול חסדים. אולם חייבים לווסת תכונות אלו ולתעל אותן למקומות הנכונים, בעזרת הנפש האלוקית. אחרת, אנו עלולים לעשות טעויות טראגיות.
 
(המחשה מובהקת לעיוות קיבלנו בפרשייה השערורייתית של הסודאנים. כל אלה שזועקים חמס להגנתם הם אלה שמעודדים פינויים ברוטאליים של מתיישבים יהודים. וכמו שאכן אמרו חז"ל: "כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים").
 
ספר התניא מלמד כיצד להשתמש נכון בכלים הנפשיים בהם חנן אותנו הקדוש-ברוך-הוא, כדי למצות מעצמנו את  המיטב האיכותי האמיתי בכל תחום שהוא.
 
*
 
כתיבת והדפסת ספר התניא היוו נדבך משמעותי בגילוי תורת החסידות. באחת מ"עליות הנשמה" שערך הבעל-שם-טוב, הוא הגיע להיכל המשיח ושאל: 'אימתי קאתי מר' (מתי יבוא אדוני?). ענה לו המשיח: 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. כאשר יפוצו מעיינות החסידות ויגיעו 'החוצה' – לכל מקום בעולם.
 
בהשראת הדברים, חולל הרבי מליובאוויטש מבצע של הדפסת ספרי תניא בכל מקום בעולם. רעיון שמימי שמביע כי לא רק שחסידים השותים ממעיינות החסידות מגיעים לכל מקום בעולם ומביאים לכל יהודי את האפשרות לשתות בעצמו מהמעיינות המופלאים – אלא גם המעיינות עצמם כביכול מגיעים 'החוצה', לכל העולם. ספר התניא בעצמו מודפס ונוצר כביכול מחדש בכל מקום בעולם.
 
הגענו לזמן בו המעיינות המופלאים כבר נפוצו. כל מי שרוצה – יכול לשתות לרוויה מהמים המפכים. כעת נשארה רק התוצאה המיוחלת של התגשמות ההבטחה לבעל שם טוב – התגלותו לעין כול של מלך המשיח.