יח 'אדר ב התשפ"ד (28.03.2024)


פייסבוק חבד בישראל אויטר חבד בישראל

נשים מעניינות יותר
על מה שלושת אלפי נשים יכולות לדבר במשך חמישה ימים רצופים?

קשה לזווגן כקריעת ים סוף
בני הזוג שונים במימדים הגלויים שלהם. הם איש ואשה השונים במהותם. הם לא אמורים לחשוב ולהרגיש את אותו הדבר. ההכרה במציאותם כשונה זהו חלק בלתי נפרד מפיתוחה של זוגיות נכונה. 

כתיבה לרבי
כל מה שרצית לדעת על הכתיבה לרבי באמצעות אגרות הקודש. לכניסה למדור

חבד בישראל
מחפש כתובת של בית חב"ד בעירך? גן חב"ד לילד באזורך? הגעת למקום הנכון! השתמש במנוע החיפוש של חב"ד בישראל

מאגר עצום על חגי ישראל
מאמרים, סיפורים, הלכות, שיעורים ועוד, מסודרים לפי חגי ומועדי ישראל - לכניסה למדור

מאות ניגונים להאזנה
בואו להינות ממאות ניגוני חב"ד, המבוצעים בידי מגוון תזמורות וזמרים. לכניסה למדור

אנציקלופדיה חב"דית
בואו להרחיב את ידיעותיכם על חסידות חב"ד, ערכים בחסידות, ניגוני חב"ד, ועוד אלפי ערכים נוספים באנציקלופדיה החב"דית. לכניסה

חת"ת רמב"ם
הצטרפו ללומדי השיעורים היומיים בחומש, תהלים ותניא, וכן בשיעור יומי ברמב"ם. לכניסה למדור






» הרבי מלובביץ'

» גאולה ומשיח

» חב"ד בעולם

» חב"ד בישראל

» מדור התוכן

» השיעורים היומיים

» לוח שנה עברי

» זמני הדלקת נרות

» ניגוני חב"ד

» חדשות חב"ד

» וידאו

» מגזין

» פרשת השבוע

» חגי ומועדי ישראל

» המדור לילדים

» אנציקלופדיה חב"דית

» אודותנו

» חב"ד באינטרנט




ימי סגולה
שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.



|
שתפו:  
חבד » הרבי מלובביץ » הנביא


הרבי מקדים את ביקורו המפתיע של סאדאת
איש לא הבין מדוע הרבי מבקש ליישב בבהילות את כל שטחי ארץ ישראל במבצע מהיר, כאשר לשם כך גייס את נושא האטום הישראלי - נושא שהיה בטאבו בישראל ● הרבי לחץ, ביקש והתחנן, למרות מצב בריאותו הקשה ● הודעתו הדרמטית של נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת וביקורו המפתיע בישראל, הבהירו את התמונה והוכיחו בפעם-המי-יודע-כמה, כי נשיא הדור, מנהיגו ונביאו, רואה נכוחה הרבה לפני שאחרים רואים זאת ● סקירה מיוחדת במלאת, השבוע, שלושים שנה לביקורו של נשיא מצרים בישראל

מנחם זיגלבוים
יב אלול התש"ע (22.08.2010)

ט’ כסלו תשל”ח. שמונה בערב.

שדה התעופה ע”ש בן גוריון הומה וסואן. לפתע נדלקו תריסר זרקורים והאירו באלומות אור עזות את המסלול המרכזי של נמל התעופה. בקצה המסלול דומם את מנועיו מטוס אדום-לבן הנושא על כנפיו את הכתובת: “מצרים10”. בכירים ונכבדים עמדו במתח עצום לא הרחק מהמסלול. שש דקות לאחר מכן, הגיח אנוואר אל-סאדאת מפתח המטוס - הדמות שהצטיירה כל השנים בתודעת אזרחי ישראל כתערובת מפלצתית של ערמומיות, זדון ונלעגות.

“המתח היה עצום”, סיפר לימים דוד הכהן, מראשי ותיקיה של מפלגת העבודה. “עד הרגע האחרון ממש, היה חשש שתיפתח דלת המטוס ויפרצו ממנו אנשי קומנדו שינסו לקטול את מקבלי פניו של סאדאת. גם כאשר החל סאדאת לרדת מכבש המטוס, ונפגש עם בגין, לא האמין למראה עיניו, וחשב שהוא הוזה או חולם”. “אותם אלו הבקיאים בתכסיסי מלוכה, לא העלו על דעתם שיכול להתרחש מאורע כזה על פי דרך הטבע”, הגדיר הרבי בסגנונו-הוא את ההפתעה העצומה באחת משיחותיו באותם ימים.

סאדאת שזכה לקבלת פנים רשמית, למרות ששתי המדינות היו פורמלית, במצב של מלחמה. שלושה ימים שהה סאדאת בישראל, נאם בכנסת ונפגש למספר שיחות אישיות עם ראש הממשלה בגין.
 
ליל כ”ט באלול תשל”ז. היום האחרון של השנה, יום של סיכום, של תפילות ואיחולים לצד ייחולים.

בהתוועדות קודש של הרבי מלך המשיח, מאחל הרבי מקרב לבו הטהור, כי השנה הקרובה תהיה שנה של עמידה בתוקף כלפי הגוי, בהסבירו, כי זו הדרך היחידה בה יצליחו במערכה נגד אומות העולם.

בהתוועדות שנערכה שבועיים לאחר מכן, י”ג בתשרי תשל”ח, הטיל הרבי ‘פצצה’ שהדהימה את החסידים ודרכם את כל העם בישראל, כולל את ראשי הממשלה: ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, במבצע חשאי ומהיר, כדי לקבוע עובדות בשטח!

הרבי בדבריו אף נכנס לתובנות דיפלומטיות בעלות משמעות:

עד עתה יישבו במשך הזמן כמה וכמה שטחים. כל זמן ששתקו ולא עשו מזה רעש, הנה אפילו כשהגיע לוושינגטון אותו אחד שהתנגד לזה - עשו עצמם כלא יודעים. אמנם הם הודיעו שיחקרו וידרשו ויכנסו אסיפות, אך כל התוצאות מאותן אסיפות זוהי החלטה לעשות אסיפה נוספת, ובאסיפה זו יחליטו שיעשו עוד אסיפה, וכך ימשך הדבר עד ביאת משיח...

היות ועשו אותם ללא התגרות, עבר הכל בשקט .. אבל ברגע שהתחילו לכתוב על כך בעיתונים, להצהיר הצהרות ולהתגרות - מזה החלו כל הצרות!

מדוע לקבוע עובדות? בשביל מה? מה קרה לפתע?

למען האמת, איש לא ממש הבין. היה מובן כי מדובר בעוד פסיפס במערכה הגדולה שניהל הרבי למען שלימות הארץ, מערכה אותה ניהל ביד רמה מאז מלחמת ששת הימים; ובכל זאת - מה קרה עתה לפתע? מדוע לערוך מבצע מזורז וחשאי ליישוב כל שטחי ארץ ישראל?

נראה היה שהרבי פותח במערכה חדשה - יישוב כל שטחי ארץ ישראל.

כעשרה ימים לאחר מכן אירע השבר הנורא: ליל שמיני עצרת תשל”ח, כאשר הרבי חש בלבו ומאז הסתגר בחדרו הקדוש, ולא יצא החוצה במשך ימים ושבועות ארוכים. אמנם הרבי עשה הכל כדי להמשיך את ענייני ההנהגה - קבלת אנשים ל’יחידות’, קבלת מכתבים ונתינת תשובות, אך בכל זאת, ההעלם היה קשה מנשוא עבור החסידים.

הרבי, כמצביא העומד על טנק הפיקוד ומורה לחייליו את הדרך תוך סיכון אישי גדול, לא הרפה מן המערכה הגדולה למען שלומם ובטחונם של יושבי ארץ הקודש, כמו המאבק על שלימותה של הארץ שניתנה במתנה על ידי בורא העולם לבניו. על אף מצבו הבריאותי הקשה של הרבי, המשיך הרבי לנהל את המערכה למען שלימות הארץ, למרות שנושא זה נגע עד עומק נקודת לבו הק’, והזיק לבריאותו. אולם הרבי לא יכול היה להמשיך ולחשות.

מצבו הבריאותי של הרבי טרם אפשר לו לרדת אל הציבור ולהתוועד כתמיד. את שיחותיו נשא מתוך חדרו הק’ במוצאי שבתות, כאשר דבריו מועברים בשידור חי אל החסידים שהיו ברחבי 770 כמו אלפים רבים מכל העולם שהאזינו בשידור חי.

בשיחת קודש שנשא מתוך חדרו הק’ במוצאי שבת קודש לך לך תשל”ח, שוב הרים הרבי את נס התיישבות המהירה והשקטה בכל חלקי ארץ הקודש:
ליישב את כל שטחי ארץ ישראל - ובפרט השטחים שישנם מערערים עליהם . . בכל המקומות הללו שיבנו מקום תורה ומקום תפילה, וגם מקוה טהרה . . ואפילו אם לשעה קלה יהיה “רגשו גוים ולאומים יהגו” - הרי האמת היא שהם עצמם יודעים שזה (כסיום הכתוב) “ריק”, וזה ש”רגשו” ו”יהגו” הוא רק משום שרצונם לצאת ידי חובה כלפי מאן דהו. רק בכדי שיראו בגילוי שגם אומות העולם, ידועים ש(ה”רגשו” ו”יהגו”) אין זה אלא “ריק” - צריכים היהודים להראות אשר מה שהינם אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם, הם מתכוונים לכך באמת. ופשיטא שלא להזמין, ח”ו, לחץ מהאומות, ע”י הנהגה מוזרה לישב רק מספר נקודות ספורות. שע”י הנהגה כזו מראים שמתחשבים עם ההנהגה של המערערים.

ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק את אותם נקודות מכל השאר - היות שה”רגשו” ו”יהגו” הוא בדיוק אותו דבר כאשר יישבו מספר נקודות וכאשר יישבו את כל אורך הגבול וכל השטחים . . שלא יכריזו על כל זה בקול רם, ההתיישבות בשטחים צריכה להיות בלי רעש והמולה, נוגע רק מעשה ההתיישבות בפועל.

. . ולכן אין צורך ברעש שבזה, ועל אחת כמה וכמה שאין צורך בהתפארות “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”, ואדרבה: ההתפארות ש”כוחי ועוצם ידי גו’” יכולה ח”ו להזיק, נוסף על כך שזה אינו אמת . . וכשילכו בדרך זו, לא רק שסוף סוף לא יערערו הגויים . . אלא אדרבה: זה יביא ל”הללו את ה’ כל גוים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו גו’” . . הם יסייעו ליהודים (לא רק הסיוע שכבר הבטיחו, אלא) כל הסיוע (בממון וכיו”ב) שיהודים זקוקים לו כעת מהם, מצד שנמצאים עדיין בגלות.

לאחר שיחה זו, הטיל הרבי ‘פצצה’ נוספת. היה זה בלילה בו נאמרה השיחה, בשעה ארבע לפנות בוקר, ביקש הרבי מהמזכיר הרב לייבל גרונר להתקשר בדחיפות לר’ בערקע וולף, מי שהיה באותה תקופה ‘דובר חב”ד’, ולבקשו לעכב את הפצת ופרסום השיחה שנאמרה במוצאי שבת, מכיון שישנו קטע שמסיבות מסויימות לא רצה הרבי לאמרו בתוך השיחה, אבל יבוא בתור הערה, ויישלח לו בהקדם, כדי שימסור זאת למערכות העיתונים יחד עם השיחה. בד בבד, הורה הרבי לזרז את עורכי השיחה שימסרו אותה להגהה בהקדם האפשרי.

שעות ספורות אחר-כך, לאחר שהרבי התפלל תפילת שחרית, כתב שני פתקים, בהם הוסיף הרבי את ההוכחה מפיתוח הנשק הגרעיני, וכן את העובדה שעל פי חוק יכולים ראש הממשלה והשר להתנחלויות להחליט על ההתיישבות, כאשר אחר כך לא תהיה בעיה להדוף את הלחץ שתפעיל - אם בכלל - הממשלה והכנסת על ועדותיה השונות.

וכך נכתב בתוך הדברים שהוסיף הרבי:

ידוע לכל (כולל - בואשינגטון במוסקבה ובבירות דהערבים) ע”ד ייצור נשק גרעיני באה”ק ושכבר ישנו בפועל ומתוסף מזמן לזמן ובמשך שנים רבות. ומתחילה רצו לעכב ולבטל כ”ז ולחצו וכו’ אבל כשענו תיכף ובהחלטיות שימשיכו כ”ז - הסתפקו הלוחצים בזה שתהי’ הכחשה רשמית שאין כ”ז במציאות ופסק הלחץ.

- ולא עוד אלא שאחדות מהמדינות שלחצו מסייעות ביצור זה בכו”כ אופנים, וזה משך כמה שנים.

חשיפה ‘אטומית’ נדירה זו מצד הרבי - שנחשב ל’בר סמכא’ אמיתי בענייני הבטחון של ישראל - עוררה תדהמה רבתי. לא אף זו, אלא שהרבי ביקש לעשות כל מאמץ שהעיתונים בישראל יפרסמו דבריו אלו, על אף מגבלות הצנזורה החמורות. הפעם היה ניכר בחוש כי הרבי מתאמץ ביותר לקבוע במהירות עובדות בשטח. מדוע דוחקת פתאום השעה? מה יש להיחפז? ממה יש לחשוש פתאום שיש לערוך מבצע מעין זה במהירות מקסימלית בתוך זמן קצר?

את הדחיפות הבהולה הבינו החסידים ימים ספורים לאחר מכן, עם הודעתו הדרמטית והמפתיעה של נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת. היה זה בנאום שנשא בפני מועצת העם המצרי, כאשר סאדאת הכריז: “אני מוכן ללכת לקצה העולם, אם הדבר ימנע את פציעתו של אחד החיילים או אחד הקצינים מבני. ישראל תופתע, ודאי, לשמוע אותי אומר כעת: אהיה מוכן לנסוע אליהם, לביתם, לכנסת עצמה, כדי להתווכח עימם. אין לי זמן לבזבז”.

מנחם בגין היה בביתו כאשר הובאו לידיעתו דברי סאדאת. ראש הממשלה הרהר ארוכות בדברי הנשיא המצרי. לכאורה, הובלע איתותו של סאדאת במשפט שנאמר כבדרך אגב, בתוך נאום ארוך, שבו חזר הנשיא המצרי על טענות מוכרות נגד ישראל. אך בגין סבר שלא במקרה השמיע סאדאת את המילים המפתיעות. הוא הגיע למסקנה כי שינוי מרחיק לכת כזה בגישה המצרית, המושמע בפרהסיה, משקף כוונות רציניות. בגין רק לא ידע - וזאת על פי גירסת עוזרו הבכיר של נשיא מצרים איסמעיל פהאמי - כי בתום נאומו פנה אליו סאדאת וביקשו באוזני כמה מאנשי הצמרת המצרית, לצנזר את הקטע הזה שהיה “פליטת פה” לדבריו. ואכן, פהאמי דאג לכך מייד, אלא שהחדשה הסתננה ועשתה לה כנפיים בעולם כולו על ידי אנשי התקשורת הבינלאומית שנכחו בעת הנאום, ובכך הפכה לעובדה פוליטית.

בגין, ברוטך לבו, קפץ על המציאה, וכבר למחרת אמר לעוזריו, שעל ישראל לעשות הכל כדי לשכנע את סאדאת שיש טעם לבואו לירושלים ושיהיה אורח רצוי בישראל.

לעומת בגין שהאמין לסאדאת, גילה המודיעין הישראלי עצבנות רבה למשמע הודעת הנשיא המצרי. ההכרזה במועצת העם בקהיר לא תאמה, בעיניהן החשדניות של זרועות הביון הישראליות, את התנועות שניכרו באותם ימים ממש בצבא מצרים. הצבא המצרי גייס אנשי מילואים, ריכז כוחות באזור תעלת סואץ, וביצע תמרון קשר רחב ממדים שנועד לבחון את שליטת הפיקוד העליון על יחידות הצבא. ראשי סוכנויות המודיעין הישראלי היו מאוחדים בדעה שיש להיערך לקראת אפשרות שהצהרת סאדאת על נכונותו לבוא לכנסת, היא תכסיס הונאה שנועד להרדים את ערנותה של ישראל. הרמטכ”ל, רב אלוף מרדכי גור, הזהיר את ראש הממשלה מפני מה שפירש כמזימותיו של סאדאת, והמליץ להגביר את הכוננות הצבאית בחצי האי סיני.

אולם המנהיגים נסחפו באופוריית ה”שלום”, ולא הסכימו להאזין לדברי המומחים הצבאיים. בגין הורה באותו יום למנהל הכללי של משרדו, אליהו בן אלישר, כי טקסי קבלת הפנים לנשיא המצרי ישאו אופי זהה לזה המקביל לגבי ראש מדינה ידידותית המגיע לביקור רשמי בישראל...

במדינות ערב התעורר זעם וטינה. המשטרים הערביים ראו בנכונותו לבוא במגע עם ישראל, בגידה ומעשה שיגעון. הם תקפו אותו בשטף בלתי פוסק של גינויים והפצרות. גם מבית נתקל הנשיא סאדאת בהתנגדות חריפה, שבאה לידי ביטוי בהתפטרות שר החוץ שלו. הנשיא המצרי התרשם מעוצמתה ומקולניותה. דרך שגריר ארה”ב בישראל הועבר מסר, כי סאדאת מבקש להקדים את בואו, משום שהוא חושש למעמדו נוכח התהודה השלילית שנוצרה במדינות ערב.

ואכן, הביקור עצמו יצא לפועל עשרה ימים בלבד לאחר מכן, מחשש לניסיון התנקשות מצד הערבים.
 
שעות ספורות לאחר תום הטקס הדיפלומטי בשדה התעופה לוד, ופתיחת חגיגות הצרמוניה בישראל - יצאה השבת בניו יורק, והרבי נשא שיחה אודות ההתפתחויות המדיניות החדשות. כדרכו בקודש - למרות כאבו העצום - הרבי לא אמר נואש, לא הרים ידיים ולא ביכה את המצב. אדרבא, הרבי מינף את המצב הקיים והורה למנהיגים בישראל ללמוד לקח מתעוזתו ואומץ לבו של נשיא מצרים. הרבי ביקש להתבונן במעשיו ולהפיק מהם לקח והוראה בעבודת ה’.

הרבי הדגיש את אומץ לבו של סאדאת, אשר למרות היותו תלוי בוושינגטון ובמדינות ערביות נוספות, מכל מקום החליט “להראות לעולם שהוא מתנהג על דעת עצמו ופועל כרצונו ואינו מתחשב”. ואם אמנם במשך שנים רבות התרוצץ כעני המחזר על הפתחים לפני מדינות כדי שיתנו לו תקציבים ונשק, הרי שדווקא עמידתו הגאה בניגוד לדעת כולן, הביאה אותו למקום בו “כולם משכימים לפתחו .. ועד כדי שמתחשבים בדעתו לא רק במדינות הערביות, אלא גם בארצות הברית ובברית המועצות, שהם המלוכות האדירות ביותר”.

הרבי, כדרכו בקודש, כל מילה קולעת אל השערה. כשהרבי דיבר על מהלכים מדיניים ופוליטיים, הוא ידע בדיוק על מה הוא מדבר.

בנאום תקיף שנשא באותם ימים איסמעיל פהאמי, סגן ראש הממשלה ועוזרו הבכיר של נשיא מצרים, הוא אכן עמד על כך “כל ההסדרים שהוסכמו על ידי מעצמות העל, מבטאים רק את השקפותיהן הן, כיוון שהושגו על בסיס האינטרסים שלהן עצמן ועל פי השקפותיהן. לנו יש האינטרסים שלנו וההשקפה שלנו. יהיו המשקל והחשיבות של שתי מעצמות-העל אשר יהיו ברמה הבינלאומית, הן אינן יכולות להחליט בעצמן בדבר גורלנו ולהשפיע על זכויותנו”.

סאדאת עצמו הביע (לאחר שיחתו של הרבי) את עמדתו התקיפה, בדברים עם משלחת של הרוב הדמוקרטי בקונגרס: “עלי לציין שאינני חושש מברית המועצות, ולאמתו של דבר אינני חושש מאף מעצמה גדולה - שכן אני חש שהצדק עמי”.

על גאוותו הלאומית של נשיא מצרים ועוז רוחו, אותם ביטא הרבי בשיחתו, כתב לימים ג’ימי קארטר, הנשיא האמריקני, ש”יחד עם הישראלים, המצרים ורוב העולם המערבי, הוא נפעם על ידי הצעד הסמלי האדיר הזה...”

באותה שיחה, הוסיף הרבי ולימד פרק מאלף בענייני משא ומתן:

אין מה להתפעל אם בתחילת הדיון הוא ידרוש דרישות גדולות, שכן זוהי הדרך - שבתחילה דורשים הרבה יותר מכפי שחושבים לקבל באמת, בכדי שיהיה על מה להתמקח. ויתירה מזו: כל הדרישות שהוא ידרוש בנוגע לשאר המדינות הערביות (מלבד מדינתו שלו) - הן רק מן השפה ולחוץ. לו עצמו נוגע רק מצב מדינתו שלו, ורק משום שקודם שהגיע לביקור בארץ הקודש לחצו עליו שלא יסע, ואף על פי כן, הוא נסע - הוא היה חייב לומר להם כמס שפתיים שהוא ידרוש לטובת כולם.

הרבי אף מוסיף ומגלה טפח מההבנה הפסיכולוגית של המנהיג המצרי:

האמת היא שזה לא נוגע לו כלל. ואדרבה, הוא אינו רוצה כלל שמדינות [ערב] אלו יתחזקו, היות ואם כך, דמותו כמנהיג תתמוטט.

אישוש לדברים הללו של הרבי, ניתן ללמוד מפרסום שניתן ברבות הימים, על ביקור שערך באותם ימים סאדאת אצל שכנו אסאד, נשיא סוריה. היה זה זמן קצר לאחר הודעתו של סאדאת בפתיחת המושב של הפרלמנט המצרי כי הוא מוכן להגיע לישראל כדי לפרוץ דרך לשלום. אסאד הנדהם שאלו: “האם באמת תלך לירושלים?”

סאדאת השיב: “וודאי שאלך. לעולם איני אומר דבר שאינני מתכוון אליו”.

“אבל איך? איך אפשר לעשות זאת?” חזר אסאד ושאל.

בתום שיחה ממושכת, אמר לו סאדאת: “שמע חאפז, גם אם יתברר כי זה הדבר האחרון שאעשה כנשיא, בכל זאת אעשה אותו ואחר כך אחזור ואגיש את התפטרותי. אני משוכנע שזו הדרך”. שיחה זו מלמדת כי הנשיא המצרי אכן דאג לעצמו, לדמותו כמנהיג, ולמדינתו. כדברי הרבי, הוא לא היה מוכן להיכנע לתכתיביהן של מדינות ערב.

ואכן, סוריה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים, וממשלות סוריה, לוב ועיראק קראו לרוצחו נפש.

לאחר הביקור התברר, כי מטוסי קרב ישראלים ליוו את מטוסו של סאדאת עד הגבול במחווה של כבוד, אך לאמיתו של דבר, הם אבטחו אותו מפני חשש לניסיון סורי ליירט ולהפיל את המטוס המצרי.

הסקפטיות והחשדנות - לצד הכבוד הרבה בו התקבל - ליוו את מנהיגי ישראל לאורך כל הביקור. שר הביטחון דאז עזר וייצמן, מציין בזכרונותיו את תחושותיו בעת נאומו של סאדאת מעל גבי בימת הכנסת: “לא היו לי אשליות לגביו. סאדאת מעולם לא נמנה עם דורשי ציון. עם זאת, גם לא היה לי עוד ספק: על דוכן הנואמים בכנסת עמדת אדם בעל אישיות חריגה, איש אמיץ ובעל מעוף פוליטי נדיר. הוא סיכן את חייו, צעדו זרע פירוד בעולם הערבי .. נאומו הפתיע אותי בגלל נוקשותו. היתה בדבריו נימה של איום שלא מצאה חן בעיני. למעשה חזר סאדאת על עמדותיה הנוקשות של מצרים מאז 1967. שמעתי את הדברים האלה מאות פעמים - ותמיד דחיתי אותם. עכשיו, בפעם הראשונה אני רואה את הדובר המוסמך ביותר של ארצות ערב - והוא חוזר למעשה על תביעותיו הקשות מבלי להניף עפעף. התרשמתי שהוא לא ניסה להתקרב ולהבין את בעיותיה ועמדותיה של מדינת ישראל.

“היה חם ומחניק. התבוננתי בפני חבריי לשולחן הממשלה, הסתכלתי על חברי הכנסת. ידעתי שכמעט כולם יהיו מאוחדים בהתנגדות לתביעותיו. לאט לאט התחלתי לשקוע לתוך דאגה ויאוש. לא ראיתי אפשרות לגשר על פני הפערים. ריח המלחמה עלה באפי.

“ככל שהתקרב סאדאת לסוף נאומו, הבנתי שהוא הכין לנו הפתעת יום-כיפור מדיני. הוא העביר את המלחמה מסיני לירושלים - ופתח את המהלך הזה בצעד ראווה מדהים. הוא דחק אותנו לפינה לעיני כל העולם.

“‘צריך להתכונן למלחמה’, כתבתי בפתק שהעברתי לראש הממשלה. בגין הניד בראשו”.

לאחר ביקורו הדרמטי של אנואר סאדאת, החלו שיחות שלום ישירות בין ישראל למצרים. על המשא ומתן, הסכמי קעמפ דיוויד, הזעקות של הרבי נוכח התהליכים המסוכנים, בסקירה נוספת בע”ה.

 
“לצערי הגדול כנראה שאין חושבים אפילו על דבר תכנית האמורה”

לשלימות הסקירה, נביא בזה את מכתב ששלח הרבי באותו חודש למשורר והוגה הדעות הידוע מר אורי צבי גרינברג, בו ישנה התייחסות לשיחה האמורה.
ב”ה, כ”ב חשון, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
מר אורי צבי שי’ גרינברג

שלום וברכה!

ת”ח בעד ברכתו ואיחוליו לרפואה ולבריאות.

בחסדי ה’, רופא כל בשר ומפליא לעשות, ובזכות תפלות רבים שעמדה לי, הוטב מצב בריאותי, ותהלה לאל המאזרני חיל להמשיך בעבודתי.

וכבר מילתי’ אמורה שכל המברך מתברך מהשם יתברך בברכתו שתוספתה מרובה על העיקר  - בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובהוקרה

ובברכה לבשורות טובות

מ. שניאורסאהן

נ.ב. אולי ידוע כבר למר ממה שדברתי במוצש”ק פ’ לך אודות ההכרח הגמור ליישב בבת אחת כל השטחים, עכ”פ אותם שיש עליהם ערעור מאומות העולם. ולדעתי ברורה, רק זו היא הדרך שיתיאשו שונאיהם של ישראל ר”ל ממזימתם הרעה בראותם רז מ’מיינט דאס מיט רן אמת. וכפי שדברתי בזה כמה פעמים, אפילו אלה היראים מפני המחאה והערעור וכו’ הרי ראו בעבר ורואים בהוה שהמחאה תהי’ בתקפה ובשלמותה בלי הבדל כלל באם יישבו נקודה אחת או כל הגבול.

ולצערי הגדול כנראה שאין חושבים אפילו על דבר תכנית האמורה, והוחלט, והעיקר שכך נעשה בפועל, להתנהג כפי שהתנהגו בעבר, שלאחרי כל נצחון - שכולם היו למעלה מדרך הטבע - הן לאחרי מלחמת יוהכ”פ ומלחמת ששת הימים ומלחמת סיני וכו’ עשו “חצי דבר” יותר נכון נאותו לקבל החצי דבר שניתן מלמעלה - הנצחון ולא החליטו ובתוקף הכי גדול ולא גמרו הענין אחת ולתמיד. וכמובן שזה גופא הזמין לחץ, ולא עוד אלא שהוסיפו ושלחו משלחת ושלוחים ובאי כח להודיע שלא רק שלא יגמרו לנצל את הנצחון, אלא שמוותרים על חלק חשוב ממה שכבר השיגו. ואת התוצאות ראו בפועל, שלא רק שלא הביאו לשלום, אלא שהביאו להפכו - לפעולות דמחבלים והתשה ועד למלחמה ר”ל. וכנ”ל הלך הדבר ונשנה כבר יותר משלש פעמים.

אינני יודע אם השקפת מר היא מה שקורים לזה נצית או יונית. אבל לאחרי שראו התוצאות מההנהגה האמורה לאחרי כל המלחמות שבעבר, ועד ששורש האיומים והלחץ דעתה - כנראה, הן תוצאות מהנ”ל, הרי לדעתי אין חילוק בזה בין נץ ליונה, והחילוק הוא בנוגע להחלטה אם להתנהג באותו אופן שהתנהגו עד עתה מסיבות שונות ומשונות ומוזרות, להשלות את עצמם ואת כל המושפעים בתקות שוא, שאע”פ שההנהגה לא נשתנתה שמא בכל זאת תהיינה התוצאות הפוכות; או לנסות עכ”פ פעם אחת הנהגה חדשה שהשכל הפשוט והנסיון בעבר מוכיחים שכדאי לנסות בזה.

באם הכתוב לעיל הוא ג”כ השקפת מר, ובטח ידוע למר היושב באה”ק המצב מקרוב, בודאי יעשה טומל הכי גדול, והרי כמה וכמה חוגים יושפעו ממנו ואולי גם ישמעו לקולו. ואע”פ שמן המובחר הי’ לעשות כהאמור תו”מ [= תיכף ומיד] כשהתנחלו בנקודה ראשונה, עכ”פ טוב עתה במאוחר מאשר להמשיך בההנהגה דשני צעדים לאחור ואח”כ צעד אחד קדימה, ובכוונה משנה אני את הסדר, כי לצערנו אפילו השיטה דצעד אחד לפנים ואח”כ שני צעדים לאחור - ג”כ יראים ממנה.

ויהי רצון אשר סוף סוף יקויים היעוד ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים, וכתוצאה מידית יבוטל כל הפחד דמה יאמרו האומות העולם ואם תשא חן וחסד בעיניהם הנהגה פלונית ופלונית, ועד לפחד מקול עלה נדף - באם יש חשש שנדף מרוח פיו של אינו יהודי. ואין להאריך בדבר המצער, וה’ עוז לעמו יתן ללכת בקומה זקופה ובתוקף המתאים.



שם:
כותרת:
תגובה:
כתוב את המספר לאימות:














אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il

חבד ירושלים
חבד תל אביב
חבד חיפה
חב"ד ראשון לציון
חב"ד פתח תקוה
חב"ד אשדוד
חבד נתניה
חבד באר שבע
חבד חולון
חב"ד בני ברק
תפילין
צדקה
שיעורי תורה
ספרי יהדות
מזוזות
זמני הדלקת נרות שבת
כשרות
טהרת המשפחה
חינוך יהודי
אהבת ישראל
חבד בעולם
חבד ניו יורק
חבד צרפת
חב"ד הודו
חבד תאילנד
חבד סין
חבד לונדון
חב"ד טורקיה
חבד יוון
חבד ברצלונה
הרבי מלובביץ'
וידאו מהרבי מליובאוויטש
אגרות קודש
תמונות של הרבי
הרבי מלך המשיח
מופתים הרבי מחב"ד
מפגשים עם הרבי מחבד
נבואות הרבי
הרבי והבבא סאלי
הנביא מקראון הייטס
ימות המשיח
בית המקדש
גאולה ומשיח
פסק דין: הרבי מלך המשיח
אליהו הנביא
תחיית המתים
סיפורי משיח וגאולה
הגאולה בעולם שלנו
משיח באקדמיה
זמן הגאולה
RSS
Facebook
Twitter