שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
כל התפלספות הגיונית סביב שאלת ביאת המשיח אין לה מקום, משום שמודבר בקביעה תורנית חד-משמעית שאינה ניתנת למדידה בכלי השכל וההיגיון האנושיים.
ה תמוז התשע"ז (29.06.2017)
מעשייה עממית מספרת על יהודי שחמד לצון מכומר והתחזה בפניו כמעוניין להמיר, חלילה, את דתו. "בבקשה", שמח הכומר. הוא הזה על היהודי 'מים קדושים' ואמר לו כי בכך הפך לגוי 'כשר'. "וכעת, מה עליי לעשות?", התעניין היהודי. הכומר, שלא רצה להפחידו עם ניתוק חד מכל אורחותיו, השיב: "כרגע, די בכך שתפסיק לאכול דג בשבת".
בליל שבת הקרוב הפתיע הכומר את 'בן חסותו' בביקור נימוסים ונדהם לגלותו בעיצומה של אכילת דג. "מה זה?", השתומם הכומר, "הן סיכמנו משהו!". העמיד היהודי פני תם: "מה הבעיה, כבודו – הזיתי מים על הדג – והפכתי אותו לגזר".
עד כאן זו בדיחה. השאלה היא, אם היא לא מלגלגת גם על היהדות? האם ביהדות אין טקסים מיסטיים, חסרי-פשר, מסוג הזיות המים? – הנה, דוגמה יהודית ממש דומה בתוכנה למעשייה: בפרשת-השבוע אנו למדים על הפרה האדומה, שלאחר שחיטתה היו שורפים את גופה, כותשים את האפר ומערבים אותו במי מעיין. מהתערובת היו מזים על טמאי-מתים (מי שנגעו במישרין או בעקיפין בגופת יהודי או בחלקה) – ומטהרים אותם. המושג 'טומאה' כשהוא לעצמו אינו בדיוק תופעה הכי מובנת בהיגיון. שלא לדבר על המגע עם המים, שמחולל פלאות ומשנה את מצבו של האדם – בדיוק כמו בבדיחה. לא כן?
***
התשובה הפשוטה היא: תלוי מי ומה עומד מאחורי המיסטיקה. אם זהו טקס שאדם בדה מלבו וקבע את משמעותו, או שהקדוש-ברוך-הוא ותורתו – התורה שקיבלנו בנוכחות מיליוני אנשים במעמד הר סיני – הם שיצקו את תוכנו של הטקס. אם זה מהסוג הראשון – זה מעשה חסר היגיון. אך אם זה מהסוג השני – זה מעשה שלמעלה מההיגיון האנושי, אך יש גם יש בו טעם. טעם על-אנושי.
הקדוש-ברוך-הוא העניק לאדם שכל ככלי שרת מפעים, אך לא ככוח-על. הבורא תחם את גבולות ההיגיון האנושי והותיר דברים מחוצה לו. כמו, למשל, פשרה של מצוות פרה אדומה, שנמצא למעלה מבינת אנוש. כדבריו של החכם מכל אדם: "והיא רחוקה ממני". כלומר: לא שאין למצווה טעם, אלא שטעמה רחוק מתפיסתו. המשמעות קיימת, והתפיסה האנושית קטנה ומוגבלת מלרדת לחקרה ולהבין את פשרה.
אלא שדברים כאלה, על-הגיוניים, צריכים לבוא מהקדוש-ברוך-הוא. אחרת, ודאי שהשכל יכול לשמש אמת-מידה ולשפוט אם יש טעם לדבר והוא כדאי, או שהוא בדיה ונטול משמעות אמתית. על המצאות אנושיות ניתן להשתמש במעשייה האמורה כדי לחדד את העוקץ שיש באי-היגיון, אולם לא על ענייני יהדות. כי ביהדות, אם משהו לא מובן – זה לא שהוא חסר פשר, אלא שאתה לא מבין את המשמעות הנעלה שבו.
***
כזהו בדיוק גם היחס שיש לרחוש כלפי הגאולה וביאת המשיח. יחס מובהק של אמונה שאינה מוגבלת לתחום ההיגיון האנושי. כל התפלספות הגיונית סביב שאלת ביאת המשיח אין לה מקום, משום שמודבר בקביעה תורנית חד-משמעית שאינה ניתנת למדידה בכלי השכל וההיגיון האנושיים.
ניתן לקיים למידה הגיונית על מה שיתרחש בגאולה, מתוך הכתובים והמקורות. ניתן ואף רצוי, כפי שממליץ הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כדי להכניס אווירה של גאולה לתוך המחשבות והתחושות שלנו ובכך להתכונן בצורה הטובה ביותר לקראת ביאתה המאוד קרובה. אך עצם הופעתה של גאולה אינה שאלה של היגיון אנושי. זה יקרה, בין אם נבין זאת ובין אם לא.
מכאן גם נגזרת האמונה העל-הגיונית בנבואת הרבי כי הגאולה תבוא ממש בקרוב, וברמיזותיו המפורשות שהוא זה שיתגלה כמשיח. רבי לא בודה, חלילה, דברים מלבו, אלא יש לו מקורות מהם הוא שואב את דבריו. "שכינה מדברת מתוך גרונו", ודברי השכינה הם מהסוג האמור, שלמעלה מהתפיסה האנושית.
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il