הצדקה היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לגלות את המשיח. לא לגלות מתי הוא יבוא, אלא פשוט לגלות אותו בפועל ממש
אנשים לא אוהבים לאחר. יותר ממה שהם לא אוהבים לאחר, הם ממש לא אוהבים כשמאחרים להם. והגרוע מכול – מבחינת הרבה אנשים – זה כאשר מישהו מבטיח להגיע בזמן או נוקב זמן הגעה, מגיע זמן רב לאחר מכן ומצדיק את עצמו כי התעכב בתחנת הדלק, נתקע בפקק, היה צריך לקנות משהו בסופר או כל תירוץ אחר מוכן מראש.
אפליקציית הניווט הפופולרית 'וייז' הציגה תכונה חדשה באחת הגרסאות האחרונות שלה, שמאפשרת לנהג לשתף את מסלול נסיעתו וזמן ההגעה המשוער עם מי שממתין לו. מעתה חסל סדר עיכובים לא ידועים מראש. שערי התירוצים ננעלו.
*
הגאולה יצאה לדרך עוד הרבה קודם לפיתוח החדשני הזה. והשאלה המהדהדת נותרה פתוחה מזה אלפי שנות היסטוריה יהודיות: מתי יבוא משיח צדקנו?! התשובה לא נודעה במרוצת הדורות, אפילו לא לצדיקים גדולים.
בספרים הקדושים מובא כי כאשר בא אלוקים לבקר את אברהם אבינו לאחר שמל את עצמו, הוא סיפר לו על ארבע הגלויות שבניו הולכים לעבור. שאל האב הרחום את בורא העולם: עד מתי? – ולא לא זכה לתשובה. הסוד נשאר כמוס אפילו ממנו.
אך גם אם את זמן הגעתו המדויק של המשיח איננו יודעים – הרי שאת השיטה איך להתגבר על העיכובים הלא רצויים אנו יודעים. והשיטה התגלתה כבר אז, באותו ביקור חולים של הקדוש-ברוך-הוא אצל אברהם אבינו.
כידוע, באמצע השיחה בין הבורא לבין אברהם הגיעו לפתע שלושה ערביים. למעשה, היו אלה מלאכים, אבל הם התחזו לאנשים בזויים, שראו באבק הרגליים אליל. למרות זאת, התנצל אברהם בנימוס, עזב את הקדוש-ברוך-הוא ורץ להכין סטייקים משובחים לאורחים.
האם בורא העולם נפגע? התשובה היא חד משמעית, לא! אדרבה, הקדוש-ברוך-הוא ציפה מאברהם שינהג כך, ובהמשך אף ציין כי הוא מחבב אותו על כך שהוא מחנך את בני ביתו לנהוג כמותו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט".
הצדקה היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לגלות את המשיח. לא לגלות מתי הוא יבוא, אלא פשוט לגלות אותו בפועל ממש. על הפסוק, "כה אמר השם – שִמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להִגלות" – דרשו חז"ל את האמירה המפורסמת: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". כך שגם אם אין לנו תאריך ושעה מדויקים להופעת המשיח, את העיקר יש לנו. יש לנו את הדרך למנוע ממנו להתעכב, על ידי שנלמד את משפטי התורה וננהג עם כספנו ביושר (משפט) ונגמול עמו חסדים (צדקה).
*
הכנסת האורחים של אברהם הייתה לפנים משורת הדין, לפי כל קנה מידה. אם אברהם לא היה קם ומתרוצץ בעצמו למען האורחים – לאף אחד לא הייתה טענה כלפיו, גם בלי להתייחס להשוואה של אותם אורחים לעומת האורח שהוא נטש למענם. כי אברהם, להזכיר, היה אז בגיל 99, יומיים לאחר ברית מילה!
אברהם הדגים לנו כיצד ראוי לכבד את הזולת לפנים משורת הדין, הרבה מעבר למה שנדרש. וזה אכן מה שבורא עולם מצפה גם מאתנו. זה מה שיגרום לו לזרז ולמהר את התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לעיני כל ישראל, במהרה בימינו אמן.