"גדי, תהנה, תבלה, אך על תעבור על החוק. בשום פנים ואופן! אפילו לא בדברים של מה בכך". זו הייתה ה'צידה לדרך' שקיבל גדי גרשון מאמו, בעת שנפרד ממנה ונסע לארצות-הברית.
 
גדי לקח את דברי אמו לתשומת לבו. בכלל, הוא לא היה מהטיפוסים שחיפשו סיכונים. מכל מקום, שנתיים לאחר מכן הגיע לבית הוריו זימון עבורו לבית משפט. על מה ולמה? באמת שלא באשמתו. אבל בל נקדים את המאוחר.
 
לפני טיסתו, עבד גדי בחנות שעונים בדרום תל-אביב. העיסוק בשעונים נמצא במשפחתם מזה כמה דורות. תוכנית הטיסה נולדה בעקבות חשק להתנתק מעט מההוויה הישראלית הסוערת. אולם מהעיסוק בשעונים לא רצה גדי להתנתק. הוא יצר אפוא קשר עם חברת שעונים ביוסטון שבטקסס, התקבל אצלם לעבודה, ולשם היו כעת מועדות פניו.
 
כתובת נוספת באמתחתו הייתה של הרב משה טקסלר, אחד משליחיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לעיר טקסס. גדי רצה לשמור על זיקה ליהדותו, ומכיוון שידע כי בכל מקום בעולם ישנם חסידי חב"ד, חיפש כתובת של אחד מהם בטקסס. מי שנתו לו את הכתובת היה שליחו של הרבי בתל אביב, הרב יוסף גרליצקי.
 
גדי החל לעבוד בחברת השעונים הטקסנית – והצליח. במקביל, פיתח קשר הדוק עם הרב טקסלר. גדי התמיד להגיע לשיעורים שמסר הרב טקסלר בספר התניא, ספר היסוד של תורת החסידות, ואט אט הרגיש יותר ויותר שייך למסרים הכתובים בספר.
 
השיעורים המרתקים הפכו ללחם-חוק עבור גדי. במיוחד אחד מאותם שיעורים הטביע בו חותם בל יימחה. הרב טקסלר נסחף להסברים ורעיונות ברומו של עולם, ומבלי שגדי ישאל מאומה בקול – תירץ לו הרב טקסלר בזו אחר זו שאלות מהותיות שמאוד הציקו לו. באותה הזדמנות גמלה בלבו של גדי החלטה: די לפסיחה על שני הסעיפים! גדי החליט לחזור בתשובה במלוא מובן המילה.
 
כעבור כמה חודשים, כשכבר סנטרו היה מעוטר בזיפי זקן ומשולי בגדיו התבדרו ציציות צחורות, נסע גדי לעיר מוריסטאון שבמדינת ניו-גרסי. בעצה אחת עם הרב טקסלר, הוא החליט לעזוב את העבודה ולהיכנס לישיבה לחוזרים בתשובה, בראשותו של הרב אברהם ליפסקר.
 
הייתה זו שנת תשנ"ד (1994). מהלך זה גרם לבהלה גדולה אצל בני משפחתו של גדי. אמו, למרות שהייתה לה זיקה חזקה למסורת עוד מימי ילדותה ובחרותה במרוקו, נחרדה מהאפשרות שבנה יהפוך ל'שחור'. "גדי'לה, נשמה, אינך צריך לספר לי על חב"ד. אני הכרתי אותם כבר במרוקו והם אנשים נפלאים. אבל גם הם חלק מהציבור החרדי. קשה לי לחשוב שכל הביקורת שמוטחת בתקשורת שלנו על החרדים, תהיה מוטחת בעצם גם עליך"...
 
האם הלחוצה הייתה בטוחה כי גדי יהפוך לטיפוס מופנם וסגור, ויתנתק ממשפחתו, שאינה שומרת מצוות. אולם הזמן החולף פוגג ממנה וגם מיתר בני המשפחה את כל החששות. הם גילו כי גדי נשאר אותו טיפוס נחמד ואהוב ואדרבה, הוא נעשה יותר קשוב וסבלני.
 
לאחר תקופה בישיבה, ביום בהיר אחד, הובהל גדי אל הטלפון הציבורי. "אמך בטלפון. נשמעת זוועה", הקפיץ אותו אחד החברים. גדי מיהר אל הטלפון ונחרד לשמע בכיותיה של אמו. "הגיע עבורך זימון לבית המשפט. הוצא נגדך כתב אישום!", השתנק קולה.
 
לשונו של גדי נאלמה דום. הוא לא ידע על מה ולמה 'זכה' בהזמנה למקום כה נכבד. הוא ביקש מאמו שתקריא בפניו את המסמכים שבידיה. הסתבר כי קבוצה שלמה של חברים מישראל הסתבכו בפרשיית פלילים ומכיוון שעדויות מסוימות חשפו קשר שהיה בעבר לגדי עם אותם חברים, החליט בית המשפט לקשור גם אותו לאישום. אבל האמת הייתה שידיו היו נקיות. הוא כלל לא היה בארץ בשעה שהתחוללה אותה פרשייה.
 
"אל תדאגי, אמא", הרגיע אותה גדי. "האמת תצא לאור".
 
האם השתכנעה בנקיון-הכפיים של בנה. "עשה לי טובה", התנוצצה בה אמונת החכמים שינקה מילדות. "אתה מוכרח למצוא 'ציון' – קבר של צדיק, להשתטח שם ולבקש כי יעתיר בעדך לנס גלוי".
 
ראש הישיבה, הרב ליפסקר, הדריך את גדי כיצד להגיע לקברו של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק) ברובע קווינס שבעיר ניו-יורק. גדי טבל במקווה, נתן מטבע לצדקה וערך מכתב לרבי, בדיוק כפי שלימד אותו הרב ליפסקר. במכתב פרט את עלילת השווא וביקש כי האמת תצא לאור ותתגלה חפותו.
 
סופו של הסיפור היה נסי לפי כל קנה מידה. בבוקרו של יום המשפט, גילו עובדי בית המשפט כי חבורת עכברים (!) כרסמה נתחים הגונים מהניירת המפלילה...
 
גדי, כיום הרב גדי גרשון, יצא בסופו של דבר זכאי ונקי מכל אשמה. כעבור שנים חזר גדי לישראל. לאחרונה הוא מתגורר בפתח תקווה ומשמש במשרה חינוכית בישיבת חב"ד בכפר סבא.