אם רק נחוש בוודאותה המוחלטת של הגאולה הקרובה מאוד, אם רק נקלוט שכל הסבל ואובדן הדרך האופפים כבר אלפי שנים מיליארדי בני אדם, עומדים להיגמר ברגע אחד של אור ואושר אינסופי פתאומי, שיהפוך למצב נצחי כלל-קוסמי – נתחיל בוודאי לשמוח, ובאמת.
רבות מתאונות הדרכים הקטלניות מתרחשות בעטיים של נהגים שיכורים. 95% מבני הנוער השוהים במתקני כליאה הורשעו בעבירות שהתבצעו תחת השפעת אלכוהול. מכל מקרי המוות והרצח שתחת השפעת סמים – גדול חלקו של האלכוהול מחלקם של כל הסמים האחרים יחד. אכן – למרות חידושי הכימיה, האלכוהול עודנו הסם המסוכן ביותר.
חושבים על אמריקה או רוסיה? ובכן, בימים אלו התבשרנו שזכינו בהישג מרשים. מכל מדינות העולם (!) הוצבנו במקום השני בשתיינות של בני נוער מגיל 11 ואילך. מי שצריך לקבל החלטות כנראה סבור שלילדים שלו זה לא יקרה. גם מי שמנסה לעזור באמת מוצא עצמו מכבה שריפות במקרה הטוב.
אנשי המקצוע והמטפלים עומדים חסרי אונים לנוכח המגמה המתגברת. מדוע הם שותים? מה הם מחפשים? מדוע האזהרות, התמונות הנוראות והסטטיסטיקות אינן משפיעות עליהם, אינן רלוונטיות עבורם ואינם מרתיעות אותם?
עיון במקורותינו החסידיים פותר את התעמולה. הם מחפשים
שמחה. תורת החסידות הבוחנת כל דבר בראייה תורנית מעמיקה חושפת את שורשיה של ההתמכרות. החל מנוח שהתגלגל שיכור ובמצב מביש ועד לאחרון האלכוהוליסטים, כולם חיפשו ומחפשים שמחה.
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדגיש כי זמן הגאולה השלמה יתאפיין בשמחה עצומה. "אז יימלא שחוק פינו", כמילותיו המפורסמות של דויד המלך ב'שיר המעלות'. שמחה זו היא גם ההסבר למאמר חז"ל, לפיו לעתיד לבוא ייחשב יצחק אבינו לאבי האומה העיקרי. יצחק – מלשון צחוק ושמחה. מי שמסמל בשמו (ובמהותו, כי המהות תמיד תואמת לשם) את המאפיין המובהק של הגאולה הוא מי שייחשב לאב וראש לאומה.
בעצם, מלמד הרבי, כבר הגענו להתחלת העידן שעליו נאמר 'אז יימלא שחוק פינו'. ערכה המספרי (הגימטרייה) של המילה 'אז' עולה שמונה, ושמונה הוא מספר הדורות שבשושלת החסידות מאז הבעל-שם-טוב ועד לאדמו"ר הקודם מליובאוויטש, שנקרא רבי (יוסף-)יצחק. הרבי מסביר כי האדמו"ר הקודם, שהנו נשיא הדור גם לאחר שהסתלק ונשמתו מלובשת בממלא מקומו (הרבי עצמו) – הוא המשיח שבדור והוא כבר "התגלה בכל התוקף". אפשר אפוא וצריך לשמוח כבר עכשיו (ובלי שתייה מופרזת של אלכוהול). פשוט לחשוב ולהכיר באמת כי "הנה זה (משיח) בא" – והשמחה תפרוץ מאליה.
אם רק נחוש בוודאותה המוחלטת של הגאולה הקרובה מאוד, אם רק נקלוט שכל הסבל ואובדן הדרך האופפים כבר אלפי שנים מיליארדי בני אדם, עומדים להיגמר ברגע אחד של אור ואושר אינסופי פתאומי, שיהפוך למצב נצחי כלל-קוסמי – נתחיל בוודאי לשמוח, ובאמת.