אנרגיית מיזוג גרעיני היא "הפטנט" הטבעי היסודי להפקת אנרגיה. אנרגיית השמש, למשל, מופקת תוך כדי מיזוג של גרעיני אטומים קטנים לכדי אטום גדול יותר. להבדיל מכורים גרעיניים הקיימים היום, בהם האנרגיה מופקת מפירוק של גרעיני אטומים.
 
בדרום צרפת הולך ומוקם הכור ITER שהנו כור מיזוג גרעיני. ההערכה היא כי תידרשנה עוד שנות דור של ניסויים  עד שיגיעו לבניית כור "אמיתי", כזה שמספק חשמל לרשת. מדוע כה קשה לפצח את אגוז המיזוג?
 
כי זה בדיוק כמו ברמה הרוחנית: קשה להתמזג, להתאחד, לגדול ביחד. הרבה יותר קל להתפרק, לפרק שותפויות, להפר איזון של גוף גדול ומורכב ולרסק אותו לרסיסים ושבבים. לחיות כל אחד לעצמו, במקום שלו. 
 
תהליך הפירוק דורש חומרי גלם מסוכנים ויקרים. תוצאותיה של אנרגיית הביקוע (הגרעיני) הם זיהום עקשני ומסוכן שקשה מאוד (עד בלתי אפשרי) להיפטר ממנו – הלוא הוא הזיהום הרדיואקטיבי הגורם לנזקים מתמשכים. והמיזוג הנכסף, זה שאליו כה קשה להגיע, עדיף מכל בחינה שהיא: הוא דורש חומרי גלם פשוטים ביותר ויוצר הרבה יותר אנרגיה באפס זיהום.
 
תהליכים באשר הם מתחילים תמיד ברובד הרוחני, וממנו הם "יורדים" לרמה בה מוצאים הדברים את יישומם הפיזי. וכך גם כאן. כור פיזיקאלי של מיזוג חומרים נמצא עדיין בשלבי הניסוי הראשוניים, אך ברוחניות הדברים כבר "ירדו" ונמצאים בעולם. והם באים לידי ביטוי גם בגשמיות. למשל: באיחוד והמיזוג המדהימים בשטחי המדע והטכנולוגיה, הרפואה והמסחר שאפשרה רשת האינטרנט. או בכך שמדינות שנלחמו מאות שנים זו בזו, ביטלו למעשה את הגבולות ביניהן, שהיו כה מובהקים, ומקיימות שוק ומטבע משותף. סיוע הומניטארי נשלח מאזורי רווחה לאזורי מצוקה. מאנשים שיש להם אל אנשים שאין להם – למרות שמעולם לא ראו אותם והם שונים מהם בכל מובן אפשרי.
 
אלה עובדות שכה התרגלנו אליהן בדור האחרון עד שאיננו מזהים עד כמה הן מהפכניות ובלתי אופייניות לכל מה שהיה כאן, על הפלנטה המשותפת שלנו במשך אלפי שנים.
 
האמת היא, שנביאינו ראו זאת ממרחק של אלפי שנים. הם הבטיחו לנו כי יבוא זמן בוא תתאחד האנושות סביב מטרה משותפת: "לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד". חזון מופלא שיתגשם בשלמות לאחר שהרבי מליובאוויטש יתגלה לעין כול כמלך המשיח ויוביל את כולנו אל המיזוג הנכסף, שישחרר את האנרגיה העצומה הכלואה בתוכנו: אין-סוף אור אלוקי.