נתינת צדקה היא אחת מתרי"ג (613) מצוות התורה. וכמו שנאמר: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו, ח). על פי ההלכה, אין להפריש יותר מחמישית מהנכסים לצדקה, כי נתינה מופרזת כזו עלולה להביא להתרוששות ולנפילה למעמסה על הציבור. אולם אם אדם מפריש לצדקה במטרה לכפר על חטאיו – וכמו שנאמר "וחטאיך בצדקה פרוק" (דניאל ד) – מותר לו להפריש יותר מחמישית מנכסיו.
 
הטעם לדבר הוא כי חטאים נחשבים למחלות של הנשמה. לפיכך, כשם שלמען רפואת הגוף מותר וצריך להוציא כספים ללא הגבלה – כך יש לנהוג גם למען רפואת הנשמה. וכמו שנאמר: "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו".
 
הקדוש-ברוך-הוא מקיים גם הוא את מצוות הצדקה – כאשר הוא גומל עמנו חסדים למרות שלא מגיע לנו. אצלו כמובן אין שום חשש מכך שייתן צדקה ללא הגבלה, ואכן הוא עושה עמנו צדקה וחסד ללא הגבלה.
 
גם הגאולה השלמה היא בעצם צדקה שאנו מבקשים מהבורא, ובצדקה הזו יש סיבה נוספת מדוע הוא צריך כביכול להעניק לנו אותה בכל מחיר: על הפסוק "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט), מסבירים חז"ל כי הקדוש-ברוך-הוא שרוי יחד עמנו בצרת הגלות. נמצא, שהגאולה היא בעצם צדקה בה הבורא גואל כביכול את עצמו, ולצדקה כזו הרי אין גבולות, שכן "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו"!
 
 
כהכנה לצדקה האלוקית, נדרש גם מאיתנו להרבות בצדקה. וכמו שאמרו חז"ל: אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר 'ציון במשפט תיפדה, ושביה – בצדקה'". ועוד אמרו: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר 'שימרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות'".
 
כאשר אדם מוותר על כסף שעמל עליו ושהיה יכול להשתמש בו לעצמו, ומעניק אותו לזולת – זו הזדככות מיוחדת במינה, בה הוא מכשיר את עצמו לקראת הגאולה השלמה. ובמיוחד כאשר הוא נותן צדקה בשפע (למען רפואת הנשמה) – הוא יזכה לקבל מהקדוש-ברוך-הוא צדקה בשפע, מידה כנגד מידה.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר, כי בשעה שנותנים צדקה צריכים לכוון כי עושים זאת לזירוז הגאולה. כך מרוויחים תוך כדי מצווה גם לימוד תורה בנושא הגאולה: הלימוד של אמרת חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". בהזדמנות אמר הרבי, כי ייתכן שכל מה שנדרש כעת הוא לתת מטבעות אחדות לצדקה – ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלמה!