לכל הגויים שלא חטאו ושסייעו לעם ישראל מובטח לחיות בעידן הגאולה האמתית והשלמה ואף לזכות למדרגות רוחניות נעלות (לעומתם, הגויים שחטאו או הרעו לעם ישראל ייענשו ויאבדו מהעולם, כפי שתואר בהרחבה בגיליון שעבר). וכך אומר הנביא צפניה (ג, ט): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד". כלומר, שיהיו עמים (לשון רבים) שיתאחדו סביב האמונה בא-ל אחד.
חז"ל מוסיפים ומתארים: "ישראל יהיו עובדים אותו
בשמחה, שנאמר: 'עבדו את השם בשמחה' (תהלים ק, ב). אבל אומות העולם יהיו עובדים אותו ברעדה, שנאמר: 'עבדו את השם ביראה וגילו
ברעדה' (תהלים ב, יא)".
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מוכיח מלשון הרמב"ם כי אומות העולם גם תלמדנה תורה בזמן הגאולה! הרמב"ם כותב: "לא יהיה עסק
כל העולם אלא לדעת את השם", והדרך לדעת את השם היא אך ורק על-ידי לימוד התורה.
אמנם נפסק להלכה כי אסור לגוי ללמוד תורה וכי אם לומד הוא חייב מיתה(!) – אך איסור זה מתייחס ללימוד החלקים בתורה שנוגעים רק לעם ישראל. בחלק התורה שנחוץ לגויים – בכל נושא שקשור לשבע מצוות בני נוח – לא רק שאין להם איסור, אלא אדרבה, חז"ל מהללים ומשבחים את הגויים הלומדים זאת ומשווים אותם לכוהן גדול! אלא שבגלות עוסקים בכך בפועל רק גויים בודדים, ובגאולה זה יהיה "עסק כל העולם".
עוד מוסיף הרבי, כי המשיח בעצמו, שילמד את כל עם ישראל תורה – ילמד גם את הגויים.
אותם גויים נאורים, שיזכו לחיות בגאולה, יכבדו את ישראל ויתנו להם מתנות. והאמת היא, שהנהגה זו שייכת למימוש כבר בגלות. וכך כותב הרבי: "יהודי צריך לעבוד את השם באופן כזה שגם גויים מכירים את מעלתו, ועד שמברכים אותו. וזהו גם מהטעמים על זה שסיפר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר (הרבי הקודם מליובאוויטש), שסביו אדמו"ר המהר"ש (רבי שמואל מליובאוויטש) היה נוסע בכל יום מימות החול לטייל, ופעם (מצד סיבה) נסע בדרך אחרת, וכל האנשים מעמי הארץ שהיו שם, כשראו אותו כרעו והשתחוו לפניו. שהטעם על זה שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר סיפר מאורע זה וציווה לפרסמו, הוא בכדי להוסיף כוח על זה לכל אחד ואחד מישראל".
מקורות: מדרש תנחומא נוח יט. תנא דבי אליהו רבה כ. תלמוד בבלי סנהדרין נט, א ובמאירי שם. משנה תורה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ב והלכות מלכים פרק ח הלכה יא, פרק י הלכה ט ופרק יב הלכה ה. ליקוטי שיחות חלק כג שיחה לחג השבועות הערה 84 וחלק כז עמוד 246 ואילך והערה 84 בארוכה. ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד כו.