במאמר הקודם הובא, כי המתים שיקומו לתחייה יצטרכו להיטהר מטומאתם. טהרתם תבוא על ידי ההארה האלוקית שתחולל את תחייתם, הארה שנקראת "טל תורה".
 
מהו "טל תורה" זה, ומדוע הוא עתיד לטהר בשעת התחייה? נאמר בזוהר (בתרגום מארמית): "בזמן שהקדוש-ברוך-הוא עתיד להחיות את המתים, הוא עתיד להריק טל מראשו עליהם, ובטל הזה יקומו כל הגופים מעפר. זהו שכתוב 'כי טל אורות טלך'. אלו אורות ממש מאלו האורות של מעלה שבהם עתיד להריק חיים לעולם"
 
הסיבה לכך שהאורות הללו נקראים טל נעוצה בהבדל שבין טל לגשם. גשם נוצר מאדים שעולים מן הארץ ולכן הוא תלוי במזג האוויר ויורד רק בתקופות מסוימות בשנה. הטל, לעומת זאת, לא תלוי בשום דבר שעולה מהארץ ולכן הוא יורד תמיד, בכל מזג אוויר.
 
בדומה למשקעים, כך גם באורות האלוקיים ישנן שתי דרגות כלליות עם הבדל מקביל. ישנו אור שמושפע מעבודת השם של הנבראים. כמוהו כגשם, שיורד מלמעלה אך תלוי גם במה שמתרחש למטה. וישנו אור שלא מושפע מעבודת הנבראים, כמו הטל, שיורד מלמעלה ללא שום תלות במה שמתרחש למטה. האור שמחולל את תחיית המתים הוא אור נשגב כזה ולכן הוא נקרא בשם "טל תחיה".
 
תהליך הטהרה המקובל מטומאת מת הוא באמצעות הזאה מ'מי חטאת' – מי מעיין שבהם מעורב אפר משריפת פרה אדומה. בלשון הזוהר מכונה התערובת הזו "שיורי טלא דבדולחא" – שאריות מטל הבדולח. טל הבדולח הוא טל התחייה הנזכר, ובמי החטאת יש שמץ מאותה הארה. בתחיית המתים יתגלה טל הבדולח בעצמו, שבכוחו לטהר את מקור הטומאה עצמו: להפוך את המת לחי.
 
מובן אפוא, שטל עילאי זה יפטור את הקמים לתחייה מהצורך להיטהר. שכן אם השאריות מהטל, הנמצאות במי החטאת, מסוגלות לטהר – קל וחומר שהטל עצמו מטהר. כך יחזרו לעולם בני ישראל מכל הדורות, מתוך טהרה מושלמת של גאולה מושלמת.