הנביא ישעיה (יא, ו ואילך) מתאר את השלום שישרור בגאולה בין בעלי החיים ובינם לבין בני האדם: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטֹן נוהג בם: ופרה ודֹב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן. ואריה כבקר יאכל תבן: ושִעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני – גמול ידו הדה (תינוק יתחוב ידו)". מה יגרום לאידיליה המופלאה הזו? מסביר הנביא (שם, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את השם, כמים לים מכסים".
 
לכאורה, מה הקשר בין מגורי הזאב עם הכבש לכך שהארץ תימלא דעה את השם?
 
שאלה זו מובילה לשיטת הרמב"ם, לפיה השלווה המתוארת בין בעלי החיים היא רק משל. הנמשל הוא השלום המופלא שייכון בין בני ישראל לבין אומות העולם כתוצאה מהדעת האלוקית המרוממת שתהיה מנת חלקם של כולם.
 
אך רד"ק ופרשנים רבים נוספים מפרשים כי אכן מדובר בבעלי חיים כפשוטם, ואליהם מתייחס החזון הנבואי. גם הרמב"ם עצמו כותב באיגרת תחיית-המתים כי דבריו בנושא זה אינם החלטיים וייתכן שהפסוקים מתפרשים כפשוטם. וכך גם מכריעה תורת החסידות.
 
מדוע אכן תהיינה החיות מושפעות מ"דעה את השם"?
 
מסבירה תורת החסידות, כי כל הקטטות והמריבות שבעולם, הן בין בני האדם והן בין בעלי החיים, הם רק מצד חסרון ביישוב הדעת. בקרב בני האדם קל לזהות זאת: מי שדעתו צרה אינו מסוגל להכיל דעה שונה משלו, ואם מביעים מולו דעה סותרת הוא מיד מתקומם ומתקוטט. אך מי שדעתו רחבה מוכן לשאת אפשרות של דעה אחרת משלו, למרות שאינו מסכים אִתה. או מהיבט אחר: ילד קטן מתקשה מאוד לדחות סיפוקים, משום שגם אם הוא מוכשר במיוחד הוא נחשב לחסר דעת. אך מבוגר מסוגל (בדרך כלל) להתאפק יותר מילד, משום שדעתו מיושבת עליו (גם אם אינו מוכשר).
 
מסתבר, שגם הנהגתם של בעלי החיים נובעת מאותו עיקרון: מטבען, אין לחיות יישוב דעת, גם אלו היותר פיקחות שביניהן.  כאשר אריה רעב רואה בהמה הוא אינו יכול לדחות סיפוקים ולהתאפק, ולכן מיד הוא טורף אותה. אך לעתיד לבוא יהיה גם לחיות יישוב הדעת. גילויי האלוקות שיאפפו את הבריאה יקרינו גם עליהן וישפיעו על יישוב הדעת שלהן. ממילא הן תוכלנה להתאפק ולהימנע מלטרוף. הן תרגשנה כי כשהן תהיינה צריכות – הן תקבלנה את המזון המגיע להן.
 
לתופעה זו יש תקדים: בשעה שהצטופפו בעלי החיים בתיבת נוח לא הזיקו החיות הטורפות, כי שרר בתיבה גילוי אלוקי מופלא שהשפיע עליהן לטובה. בתיבת נוח זו הייתה תופעה זמנית, אך בגאולה הקרובה זו תהיה מציאות קבועה.