תיאור חנוכת בית-המקדש השלישי פרוש באריכות בסיום ספר יחזקאל. מדובר בתהליך ממושך, במהלכו יוקרבו קרבנות ייחודיים, וחלק עיקרי בו ייטלו כוהנים מסוימים ומלך המשיח (כפי שפורטו הדברים במדור זה, בחמשת הגיליונות האחרונים).
 
אלא שפרטים רבים אינם ברורים דיים. למשל: סוגי הקרבנות וכמותם. יחזקאל כותב את הדברים בעמימות מסוימת, ומותיר פתח לכמה וכמה דרכי הבנה. ואמנם כאשר מעיינים במפרשים (רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל ועוד) מוצאים כי אינם תמימי דעים לגבי אותם פרטים.הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר, כי בכוונה תחילה לא כתב יחזקאל את הדברים בצורה בהירה וחד-משמעית, משום שהם עשויים להשתנות – לפי מעמדם ומצבם של בני-ישראל. מהותה של חנוכת-הבית היא הקרבת קרבנות שמיועדים בעיקר לכפר על בני-ישראל, ומובן מאליו כי מידת הכפרה תלויה במדרגה של כלל ישראל. בדומה לנושאים שונים ומגוונים אחרים בסוגיית הגאולה – גם טיבה של חנוכת הבית השלישי תלוי אפוא בשאלה, עד כמה ייקראו בני-ישראל זכאים. 'זכו', בלשון חז"ל.
 
הרבי אומר, כי (גם) על פרטים אלה חלים דבריו המפורסמים של הרמב"ם (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק יב הלכה ב): "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים".
 
נחתום את העניין במסר ישיר ומעשי שמפיק הרבי מקרבנות חנוכת-הבית גם לימי הגלות: קרבנות אלה באים כתוספת על הקרבנות שבשגרה, וכך גם מאתנו נדרש להוסיף ולהקריב מעצמנו מעבר לשגרה, במאמצים להבאת הגאולה.
 
ומדגיש הרבי (תרגום מעובד מאידיש): "אף שנמצאים בחושך רוחני כפול ומכופל, ואיך אפשר לומר שדווקא כעת דרושה הוספה?! אולם האמת היא, אדרבה: דווקא בגלל ששרויים בחושך מוכרחים להוסיף באור. אם קודם לכן הספיק אורה של 'מנורה' קטנה – הרי שלאחר שהוסיף להחשיך מוכרחים להאיר עם 'מנורה' גדולה".