השלב החשוב בכל אחת מהתפילות הוא תפילת העמידה, המוכרת בשמה העממי 'שמונה-עשרה' (על שם 18 הברכות שתוקנו בנוסח המקורי). חלק נכבד מתפילה זו (לא פחות משליש) מוקדש לבקשות על הגאולה השלמה: "וגאלנו מהרה למען שמך", "תקע בשופר גדול לחירותנו", "השיבה שופטנו כבראשונה", ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "את צמח דויד עבדך מהרה תצמיח", "והשב העבודה לדביר ביתך" ועוד.
 
הגאולה האמיתית והשלמה היא המשאלה העיקרית של כל עם ישראל בזמן הגלות, ועלינו לשוב ולבקש ולהתפלל עליה מבלי להרפות. חז"ל מספרים כי משה רבינו התפלל והתחנן לפני הקדוש-ברוך-הוא לא פחות מ-515 פעמים (!) שיתיר לו להיכנס לארץ ישראל. וכך גם אנו צריכים להתפלל שוב ושוב ולא להתייאש, עד שנזכה לארץ ישראל השלמה, בגאולה השלמה. ובודאי נזכה לכך, כפי ששמענו בנבואה מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי אנו הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה כי הגאולה עומדת להתרחש ממש בכל רגע.
 
סמיכותנו הממשית אל הגאולה צריכה להביא לכך שאת כל התפילות עליה נישא לא רק בתשוקה ובכיסופים, אלא בעיקר בשמחה, בשירה (בקטעים המותרים), ובביטחון גמור כי הנה מתקבלות כל הבקשות, ומשאת נפשנו – הגאולה השלמה – מתגשמת בפועל ממש.
 
לאחר שתבוא הגאולה יתחוללו שינויים שונים בתפילה. לדוגמה: תפילת העמידה, שכיום נאמרת בלחש, תיאמר לעתיד לבוא בקול רם. כיום, מסמלת התפילה בלחש את ההתבטלות שלנו כלפי הקדוש-ברוך-הוא, שמשפיע עלינו מטובו. אך לעתיד לבוא נתרומם למדרגה בה נהיה מסוגל להקרין את הרוחניות הפנימית שקיימת בנו – החוצה, ולכן יבוא הדבר לידי ביטוי בכך שנישא תפילה בקול.
 
ועוד: כידוע, בשעת התפילה צריכים לעמוד עם הפנים לכיוון ירושלים ובית-המקדש. הסיבה לכך היא שעל ידי זה "נחשב לנו כאילו אנו עומדין בו ומתפללין". לפיכך בגאולה השלמה, כשיתאפשר לנו לעמוד בפועל בבית-המקדש השלישי, יידרש מכל מי שמסוגל להגיע – להתפלל בתוככי בית-המקדש.