מובא משם הרמב"ם, כי לפני הגאולה ניחשף לגילויי נבואה בעם ישראל, כהכנה לקראת רוח הנבואה הגדולה שתשרה בגאולה על כל עם ישראל. בהקשר לכך, נזכרות נבואות שנשמעו בדורנו מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – והתגשמו, וצוטטה נבואתו "העיקרית" על כך שהגאולה השלמה עומדת בפתח.
 
אלמלא ייחס הרבי לדבריו מעמד של נבואה היה מקום לומר כי לאו דווקא שהם יתגשמו כהווייתם. וכמו שכותב כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן) כי ייתכן שחכם אמיתי יודיע על תאריך של קץ הגלות ותחילת הגאולה, ומכל מקום לא יבוא המשיח בפועל ממש באותו תאריך, משום שאותו חכם ראה בעיני רוחו את קץ הגלות כפי שהוא באחד מהעולמות העליונים ולא כפי שהוא כאן בעולם הזה. אך מכיוון שכיום אלו דברי נבואה ממש, הרי ש"בוודאי יקוים בלי שום שינוי", כלשונו של אדמו"ר הזקן.
 
ראוי גם לציין כי למעלה מ-300 רבנים חשובים מכל זרמי היהדות פסקו להלכה כי לפי התורה הקדושה הרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח, ובנוסח הפסק נכתב (בין השאר) "ועל כן מחויבים אנו לשמוע לכל אשר יאמר לנו מגדר החיוב לשמוע לדברי הנביא, ובכלל זה – שהוא המלך המשיח ויתגלה אלינו מיד ממש".
 
על מלך המשיח אומר הנביא ישעיה: "ירום ונישא וגבה מאוד". ומסבירים חז"ל: "ירום – מאברהם (אבינו), ונישא – ממשה (רבינו), וגבה – ממלאכי השרת". משמע כי המשיח יהיה גדול אפילו ממי שנקרא "רבם של כל הנביאים" – משה רבינו (אמנם רמב"ם כותב על המשיח כי "נביא גדול הוא (רק) קרוב למשה רבינו" – אך גם דברים אלו ניתן לפרש כך שיעלו בקנה אחד עם דברי חז"ל המרוממים את המשיח יותר ממשה, ולא כאן המסגרת להתפלפל בכך).
 
רמב"ם מאריך בספרו ההלכתי "משנה תורה" בתיאור דרגת הנבואה של משה רבינו, למרות שלכאורה אין לדברים משמעות הלכתית מעשית. ייתכן שהסיבה לכך היא משום שגם בתקופה שלפני הגאולה מופיע לעם ישראל נביא ברמה דומה – הלוא הוא מלך המשיח – ולכן חשוב לדעת זאת הלכה למעשה.