במאמר הקודם הובא, כי כיום ניתן להקריב קרבנות ברוחניות – על-ידי לימוד תורת הקרבנות, על-ידי התפילות, שהנן מקבילות לקרבנות, ועל-ידי זביחת הנפש הבהמית שבקרבנו על מזבח האהבה לקדוש-ברוך-הוא.
 
בהתבוננות מעמיקה על תהליכי ההקרבה הרוחניים, בהשוואה לתהליך ההקרבה כפשוטו בבית-המקדש – מגלים כמה הבדלים משמעותיים:
 
כאשר מעלים בהמה על מוקד המזבח, היא מאבדת לחלוטין את הווייתה הבהמית ועולה להיות קודש להשם. אך כאשר 'מקריבים' את הנפש לפני הקדוש-ברוך-הוא, אין הנפש מאבדת לחלוטין את מציאותה. רק בזמן הגאולה השלמה תאבד הנפש לחלוטין את הווייתה הבהמית, על-ידי שתשכון בה בקביעות אש האהבה להשם.
 
בכלל, תכלית הכוונה בבריאת העולם היא: "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". לברוא עולם תחתון וירוד שמגלם שיא של התנגדות לקדושה האלוקית, ולהביא לכך שיהפוך לדירה ומשכן של קבע להארות רוחניות וגילויי קדושה הנשגבים ביותר. משום כך, כאשר מעלים בהמה גשמית על המזבח והופכים אותה למציאות קדושה, משלימים בכך את המטרה הרבה יותר מאשר על-ידי הקרבה של 'בהמה' נפשית מקרבנו.
 
יתירה מזו: אדמו"ר הזקן, כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי, מבאר כי גם במסגרת ההקרבה של בהמות גשמיות – ההקרבה שתתנהל בבית המקדש השלישי תהיה נעלית יותר מזו שהתנהלה בבתי המקדש הקודמים. בבתי המקדש הקודמים סימלה ההקרבה התנתקות מהרע והיכללות בטוב האלוקי. אך לעתיד לבוא, בבית השלישי, נחיה בעידן בו לא תהיה בעולם מציאות של רע, והקרבת הקרבנות תבטא התעלות ממדרגה למדרגה בתוך תחומי הקדושה.
 
על פי דברים אלה, מתרץ בעל "אבני נזר" קושייה גדולה: קיים דיון בגמרא כיצד יתנהל סדר ה'חינוך' – כפי שמכונה הכניסה הראשונה לעבודת-הקודש בבית-המקדש – של אהרון הכוהן ובניו לאחר שיקומו לתחייה. ולכאורה, מדוע נחשבת העבודה לעתיד לבוא כניסה ראשונה – הלוא אהרון ובניו כבר עבדו בעבר בעבודת-הקודש?
 
אולם על פי האמור מובנים הדברים: העבודה בבית-המקדש השלישי הינה עבודה מסוג חדש. בעבודה זו עדיין לא עבדו הכוהנים ולכן כניסתם אליה תהיה 'חינוך' לכל דבר.
 
מקורות: תלמוד בבלי יומא ה, ב. תורה אור ויחי מו, ד, דיבור המתחיל "אוסרי לגפן עירה". תניא פרק לו ואילך. שאלות ותשובות אבני נזר חושן משפט סימן ג. המשך "וככה" תרל"ז, פרקים יט-כב. מאמר דיבור המתחיל "צו את בני ישראל" תשי"א.